עת"מ 58909-07-12

תקציר

העותרים ביקשו להשיב להם את אדמתם, בטענה שהופקעה על ידי העירייה בכפייה. תפקידו של בית המשפט היה לקבוע האם העברת הקרקע אכן הייתה כפויה, דבר שיצדיק את ביטול העסקה, או שמא מדובר במכירה מרצון. קביעת מהות ההעברה היא תנאי מוקדם לבחינת יתר התביעות. השופט סוקר את האינדיקציות לביסוס הכפייה, כגון זהות יוזם התוכנית, התמורה שניתנה והזמן שחלף מאז ההעברה. הם קובעים כי ממכתבו בן ארבע השורות של העותר המעיד על הסכמה, יחד עם נסיבות נוספות, עולה כי ההעברה הייתה מרצון ולא תוצאה של כפייה מצד העירייה. לפיכך, חוק ביטול ההפקעות אינו חל במקרה זה. השופט דוחה את העתירה, כלומר הקרקע לא תוחזר לעותרים, ומורה להם לפצות את המשיב בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.