בג"צ 606/93

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית על פסילת פרסומת רדיו על ידי רשות השידור, בטענה כי הסיסמה "לך תצטיין" של עותר המספק הכשרה לבחינות היא פוגענית בשל דמיונה לקללה גסה. בג"ץ דן בצומת שבין חופש הביטוי לתקנות השידור. השופטת דורנר, בדעת הרוב, הדגישה את המשמעות הבסיסית של חופש הביטוי גם בהקשרים מסחריים, והתנגדה להגבלה אלא אם הפגיעה היא כמעט ודאית ומשמעותית. התבטאויות מסחריות, אף שהן כפופות לאמות מידה שונות מהתבטאויות פוליטיות, אינן פטורות אוטומטית מהגנה. בית המשפט ציין כי התבטאויות מסחריות מיידעות את בחירת הציבור ותומכות בתחרות. למרות שיקול דעתה של רשות השידור, דעת הרוב לא מצאה הצדקה חזקה לקבוע כי הביטוי פוגעני דיו כדי להגביל את זכויות השידור. הם הרהרו בשינויים חברתיים ותקדימי שידור כדי להציע כי סטנדרטים של "טעם טוב" מתפתחים וצריכים לשקף נורמות עכשוויות של החברה הליברלית. בסופו של דבר, פסק הרוב לטובת העותר, וקבע כי אין לפסול את השידור בשל טעם דק או פגיעה אסוציאטיבית מינורית. השופט חשין חלק על כך, טען כי מדובר בסוגיה טריוויאלית, תוך שהוא מצטט שיקול דעת מינהלי בפסקי דין וזהיר מפני שידורים בעלי רגישות נמוכה. עם זאת, הרוב העריך את פגיעתו המינימלית של הביטוי בחירויות דמוקרטיות רחבות יותר, וחייב אותן לקיים את זכותו של העותר לשדר, תוך שהוא מחייב פרשנות מצמצמת של כללים מגבילים העולים בקנה אחד עם עקרונות חופש הביטוי.