ת"פ 11813-12-20

תקציר

פסק הדין דן בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו במקרה זה של תקיפה בין בני זוג, תוך הדגשת הצורך בענישה מחמירה למיגור האלימות נגד נשים. נסיבות העבירה כוללות את שכרותו של הנאשם ואת החוויה הטראומטית של המתלונן, כאשר בית המשפט מכיר בחוסר התובנה של הנאשם בשל שכרותו אך אינו מעניק לו הקלה בשל כך. התקיפה, שבוצעה במהלך הליכי גירושין ונבעה מסירובה של המתלוננת להמשיך את קשר הנישואין, נחשבת לפגיעה נמוכה-בינונית בערכים המוגנים. בקביעת העונש מתייחס השופט למקרים דומים, וקובע טווח ענישה הנע בין עבודות שירות למאסר. השופט מתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון גילו של הנאשם, מצבו הבריאותי, היעדר עבר פלילי וחלוף הזמן שחלף מאז האירוע. עם זאת, חוסר החרטה של הנאשם, אי לקיחת אחריות והתנהגות מטרידה במהלך ההליך מכבידים עליו. בסופו של דבר, גזר הדין גוזר על הנאשם ארבעה ימי מאסר (שכבר ריצה), שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 3,000 שקל או 30 ימי מאסר, פיצוי של 4,000 שקל למתלונן והתחייבות של 10,000 שקל שלא לבצע עבירות אלימות במשך שנתיים. השופט מדגיש כי כל עבירת אלימות בתוך שלוש שנים תביא להסרת ההשעיה ולריצוי מאסר.