עת"מ 55853-07-18

תקציר

רישיונו של העותר נשלל והופקד במשטרת ישראל במסגרת פסילה מנהלית בגין עבירה שביצע. בגין אותה עבירה, הוא נידון מאוחר יותר ל-23 חודשי פסילת רישיון נוספים על ידי בית המשפט. העותר טען כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, שכן רישיונו כבר היה בידי המשטרה ותקנה 557(ה) לתקנות התעבורה הייתה עמומה בשאלה האם היא חלה בעניינו. המשיב טען מנגד כי התקנה ברורה ומחייבת את העותר להפקיד מחדש את רישיונו או להמציא אישור על הפקדתו הקודמת במשטרה לתחילת תקופת הפסילה. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי התקנה אינה ברורה ל"אזרח מן השורה" במצב זה ועלולה לגרום לעוול. הודגש כי העותר הוא "אזרח מן השורה" שאינו מיוצג, אשר לא היה מצופה ממנו באופן סביר להבין את התהליכים הבירוקרטיים המורכבים. משכך, העתירה התקבלה, חויב המשיב להחזיר לאלתר את רישיונו של העותר אם טרם הוחזר, ונפסק לעותר 8,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.