ת"א 63691-09-19

תקציר

השופט פותח בהדגשה כי דיני לשון הרע מנסים לאזן בין הזכויות החוקתיות של חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. לאחר שפירט את ארבעת השלבים בתביעות לשון הרע – פרשנות, אחריות, הגנות וסעדים – מציע השופט לפצל את הדיון לשני חלקים: ראשית, האם הפוסט המדובר בפייסבוק מהווה לשון הרע, ושנית, האם יש לו הגנות משפטיות. השופט ממהר לוותר על השאלה המקדמית האם הפוסט מהווה "פרסום" כהגדרתו בחוק, וקובע כי ברור שכן. בהתייחסו לשאלת לשון הרע מציין השופט כי הכרעתה היא סוגיה פרשנית, שיש לבחון אותה באופן אובייקטיבי על פי אמת המידה של האדם הסביר. כוונותיו הסובייקטיביות של התובע או הנתבע אינן רלוונטיות. הפוסט המדובר אינו מתאר עובדות אלא מבטא את ביקורת הנתבע על תמיכת התובע במועמדותו של עו"ד אמיר לראשות לשכת עורכי הדין בישראל. השופט מוצא כי אדם סביר לא היה מפרש את הפוסט כמרמז על כך שהתובע תומך ברצח משפחת דוואבשה או בוגד באנשיו, כפי שטוען התובע. באשר לשימוש במילה "נכבה" בפוסט, מציינת השופטת כי מדובר בהתייחסות לרשימה הנתמכת על ידי התובע ואינה מהווה לשון הרע. השופט מדגיש כי הפרסום אינו בלתי סביר באקלים הפוליטי הקיצוני של ימינו, ואינו מהווה לשון הרע על פי החוק. גם אם הפוסט נמצא כלשון הרע, השופט קובע כי הוא יהיה מוגן בחוק משום שהוא מהווה הבעת דעה ולא הצהרת עובדה, והנתבע פעל בתום לב. ביקורתו של הנתבע על תמיכת התובע בעו"ד אמיר היא סבירה ונופלת בגדר השיח המותר, במיוחד בהתחשב בפרסום הפוסט במהלך מערכת בחירות. באשר לטענת התובע לפגיעה בפרטיות, מציינת השופטת כי הטענה לא הועלתה בסיכומים ורואה בה זניחה. טענות נוספות שהועלו על ידי שני הצדדים נדחות כבלתי רלוונטיות. לסיכום, השופט מורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, ובכך להביא את התביעה לסיומה.