ת"פ 23054-08-21

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפת קטין מתחת לגיל 14. כתב האישום מפרט מספר מקרי תקיפה, בהם נגיעה באיבריה המוצנעים של המתלוננת מעל בגדיה, שנמשכה מספר דקות, למרות בקשותיה שיפסיק וניסיונותיה לדחוף את ידיו. התקיפה התרחשה במרחב ציבורי. הנאשם, שהיה זר לקורבן, היה כבן 58, ללא הרשעות קודמות והביע חרטה כנה על מעשיו. השופט פתח את דבריו בהתייחסות לשלוש סוגיות מקדמיות. הראשון היה התנגדות ההגנה להגשת סרטונים המתעדים את האירוע, שבסופו של דבר החליט השופט להודות בהם כראיות לאחר שקבע כי הם אינם פוגעים בעניינו של הנאשם. הנושא השני היה המשקל שיש לתת לדו"ח ההשפעה על הקורבן, שהעורך הכין מבלי לפגוש את הקורבן, ובמקום זאת הסתמך על מסמכים ועל עדויות הוריו של הקורבן. השופט הדגיש כי דו"חות אלה לא נועדו להציג את עובדות המקרה אלא לסייע לבית המשפט להבין את הנזק שנגרם לנפגע. עם זאת, מאחר שעורך הדו"ח במקרה זה לא פגש את הנפגע ולא התייעץ עם גורמים אובייקטיביים כלשהם, ונוכח אופיים הקיצוני של התיאורים בדו"ח שנראו בלתי פרופורציונליים לחומרת האירוע, התקשה השופט לייחס משקל רב לדיווח. הסוגיה השלישית הייתה שאלת הסמכות המהותית, כאשר ההגנה טענה כי העובדות כפי שהוצגו בכתב האישום מהוות עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק, שיש לדון בה בבית משפט השלום. בעוד השופטת הסכימה בתחילה ונתנה החלטה בנושא, מאוחר יותר הודיעה המדינה כי הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם, מה שמייתר את הסוגיה. בהתייחסה לקביעת העונש הדגישה השופטת כי עבירות מין בקטינים פוגעות בערכים חברתיים משמעותיים, לרבות פגיעה בכבודו של הקטין והשלכות אפשריות ארוכות טווח. עם זאת, השופטת הסכימה עם ההגנה כי נסיבות המקרה הנוכחי אינן בדרגת חומרה גבוהה בהשוואה לעבירות מין אחרות. לאחר מכן סקרה השופטת פסקי דין קודמים רבים כדי לבחון את מדיניות הענישה החלה. בכלל זה נעברה עבירה של מעשה מגונה בקטין. התברר כי בנסיבות דומות, המדיניות הרווחת הייתה להגיש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 348(א), והתיקים נדונו בבית משפט השלום, מה שהוביל לעונשים שנעו בין עבודות שירות למספר שנות מאסר, כאשר רובם קיבלו עונשי מאסר מותנים ופיצויים לנפגעים. בהתחשב בנסיבות העבירה, השופט קבע את העונש ההולם בין ארבעה חודשים לארבעה עשר חודשי מאסר. בשקלול העונש הספציפי שנגזר על הנאשם, התחשב השופט בגורמים מקלים כגון היעדר עברו הפלילי של הנאשם, גילו המתקדם, מצבו הרפואי המורכב והעובדה שמעצרו לפני הדיון בגזר הדין היה ארוך יותר מהעונש שנגזר עליו בסופו של דבר. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם שנת מאסר בפועל, בניכוי שבוע בניכוי הזמן שכבר ריצה, לצד ארבעה חודשים וחודשיים מאסר על תנאי, בהתאם להתנהגותו של הנאשם לאחר שחרורו. בנוסף, חויב הנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 3,500 ₪, שישולם בתשלומים חודשיים. השופט סיים את דבריו בהדגשת זכותם של שני הצדדים לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.