ת"פ 53377-09-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרתן של עבירות נשק ובהשלכותיהן המשמעותיות על שלום הציבור וביטחונו. החזקה ונשיאה של נשק בלתי מורשה, שלא למטרות ראויות, מהוות סכנה אינהרנטית למדינה ולאזרחיה, תוך הדגשת אופיין מסכן החיים של עבירות אלה. בתי המשפט הדגישו באופן עקבי את הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני פשעים כאלה. המחוקק חיזק זאת גם באמצעות תיקון 140 לחוק העונשין, הקובע עונשי מינימום בעבירות נשק. הפסקה מצטטת מספר החלטות של בתי המשפט המשקפות מגמה זו של החמרה בענישה, במטרה להילחם ב"מגפת המדינה" של עבירות נשק. באופן ספציפי, הוא מזכיר מקרים שבהם בתי המשפט הטילו עונשים הנעים בין 25 ל -60 חודשים על עבירות נשק שונות. במקרה דנן, הנשק שמכר הנאשם מס' 1 שימש לביצוע פיגוע ירי, בו נפצעו מספר אנשים, דבר המדגיש את ההשלכות האמיתיות של סחר בלתי חוקי בנשק. בהתחשב בנסיבות, קובע בית המשפט כי טווח הענישה המתאים לנאשם מס' 1 הוא 40 עד 66 חודשים, ואילו לנאשם מס' 2, שתיווך בעסקה, הטווח הוא 32 עד 60 חודשים. בהתחשב בהודאותיהם ובחרטותיהם, גזר בית המשפט על נאשם מס' 1 40 חודשי מאסר ועל נאשם מס' 2 עד 40 חודשים, בקצה התחתון של הטווחים המתאימים. בנוסף, בית המשפט מטיל קנסות ומאסרים על תנאי, עם אפשרות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.