ת"א 13335-03-18

תקציר

השופטת פותחת ומציינת כי נמצאו פגמים מסוימים בתביעת התובע, אך לא די בה כדי לדחות אותה על הסף. טענות מסוימות בנוגע לשומות מס לא יטופלו מאחר והנזקים הנטענים מופנים כלפי רשות המסים, והתובעים לא הוכיחו נזקים אלה במידה מספקת. עיקר המחלוקת נסובה סביב עוולת הרשלנות כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, אשר לטענת התובעים הנתבעת ביצעה במסגרת תפקידה כעורכת דין בכך שלא דיווחה על עסקת מקרקעין בין התובעים למוכרים, אשר גרמה לתובעים נזק כלכלי. השופט מסכים עם התובעים בכל הסעיפים. ראשית, הנתבעת אכן חבה חובת זהירות כלפי התובעים, אשר שכרו אותה בשל מומחיותה ושילמו לה שכר טרחה משמעותי עבור שירותיה המשפטיים. שנית, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה בכך שהתרשלה בכך שלא דיווחה על עסקת הנדל"ן לעיריית תל אביב במועד, וגרמה לתובעים נזקים כלכליים בדמות ריבית פיגורים. טענותיה של הנתבעת כי התובעים עצמם היו צריכים לדווח על העסקה, או שהדיווח היה צריך להיעשות אחרת, אינן שוללות את מחדלה שלה. לבסוף, השופטת מסכימה עם טענות התובעים בדבר סיבתיות; אילו הנתבע היה מדווח על העסקה כנדרש, לא היו התובעים נושאים בחיובי ריבית נוספים. השופט דוחה גם את טענת הנתבע להשתק שיפוטי, שכן טענות התובעים במשפט הנוכחי לא הצליחו בהליכים קודמים. השופטת מגיעה למסקנה כי הנתבעת אחראית לעוולת הרשלנות והפרה את התחייבותה החוזית על פי הסכם שכר הטרחה, ומצווה עליה לפצות את התובעים בסך של 168,229 ₪ בגין הנזקים שנגרמו וכן 18,000 ₪ בגין הוצאות משפט.