בר"ע 29798-11-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה מאוחרת של עובד לקבלת דו"ח מיקום מחברת סלולר שישמש כראיה בסכסוך עבודה עם מעסיקו. העובד ביקש להשתמש בדו"ח כהוכחה לכך שהיה נוכח במקום העבודה מעבר לשעות המצוינות בדו"ח הנוכחות. השופטים פסקו לטובת העובד והתירו את הבקשה לדו"ח האיתור, למרות שהוגשה לאחר שהליכי הגילוי הסתיימו. הם ביססו את החלטתם על פסקי דין קודמים במקרים דומים, כגון הנדל עמיר ופסגות, שהדגישו את הרלוונטיות והחשיבות של ראיות כאלה. לדברי השופטים, הערך של גילוי האמת גבר על ההשלכות של הבקשה שנדחתה, מה גם שהיא הוגשה חודשים לפני שמיעת הראיות. עם זאת, בשל השיהוי חויב העובד לשאת בהוצאות שתי הבקשות, בסך כולל של 2,000 ₪ לכל משיב. השופטים הדגישו כי בית המשפט המחוזי יקבע בסופו של דבר את משקל הראיות במהלך ההליך העיקרי. ההחלטה נועדה לאזן בין יעילות ההליך השיפוטי, עקרון גילוי האמת והפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים הפרוצדורליים של המעסיק.