ע"א 259/09

תקציר

פסק הדין עוסק בדייר מוגן שהפר את תנאי חוזה השכירות שלו בכך שהשכיר את הנכס בשכירות משנה כדי להפיק רווח בלתי הוגן. כתוצאה מכך, הדייר פונה מהנכס בפסיקה קודמת של בית המשפט. התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי המשכירים, דורשת מהשוכר לשלם דמי שימוש ראויים ולפנות חלק אחר בחוזה, הגלריה. השוכר טוען כי תביעת המשכירים לדמי שימוש מתייחסת רק לתקופה שלאחר צו הפינוי, וכי התביעה בגין הגלריה מהווה עילת תביעה אחרת שעברה את תקופת ההתיישנות. בינתיים, בעלי הדירות מערערים על פסק הדין הקודם, וטוענים כי על השוכר לשלם דמי שימוש עבור כל תקופת שכירות המשנה, וכי צו פינוי הגלריה צריך לעמוד על כנו. השופטים פוסקים לטובת המשכירים, וקובעים כי על השוכר לפצות את המשכירים על הרווח הבלתי הוגן שהפיק מהנכס, כל עוד הוא השכיר אותו בשכירות משנה. הכללים הקבועים בחוק הגנת הדייר אינם ממצים, ולכן ניתן להחיל גם את חוק העשרה. עוד מסכימים השופטים כי פסיקתו של בית משפט קמא בעניין גובה הפיצוי הייתה כדין. עם זאת, הריבית תתווסף לסכום מנקודת האמצע של תקופת יצירת הרווח הבלתי הוגן ועד למועד התשלום בפועל. צו פינוי הגלריה עומד בעינו, וערעורו של הדייר נדחה.