המ"ש 12714-07-25

תקציר

ניתוח משפטי זה מתייחס למקרה של Agbaria v. מדינת ישראל ואח', נדון בפני בית משפט השלום בתעבורה בחדרה, בבקשה להארכת מועד למשפט בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. המבקש, מוחמד לוטפי אגבאריה, ביקש הארכה זו. החלטת בית המשפט נשענת על עקרונות משפטיים קבועים בנוגע להארכת מועד למשפט, במיוחד בכל הנוגע לחזקת מסירת הודעות משפטיות והעילות למניעת עיוות דין. * **חזקת המסירה ונטל ההוכחה:** * העיקרון המשפטי העיקרי העומד על הפרק הוא חזקת מסירת הודעה על תשלום קנס כאשר היא נשלחת בדואר רשום ומוחזרת עם הסימן "לא נדרש". חזקה זו, הנגזרת מתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, מעבירה את נטל ההוכחה למבקש. * על המבקש להוכיח כי אי קבלת ההודעה נבעה מסיבות שאינן בשליטתו ולא מסירוב לקבלה. עצם הטענה לאי קבלה או אשמה בשירות הדואר, ללא ראיות או מאמצים לברר את פעולותיו של שירות הדואר, אינה מספיקה כדי להפריך הנחה זו. * בית המשפט ציטט מספר מקרים (יצחק יוגב נ' מדינת ישראל, ותד נ' מדינת ישראל, אסד טבאש נ' מדינת ישראל, אלקר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל, פרידמן נ' מדינת ישראל, מאהר נ' מדינת ישראל, סאני חורי נ' מדינת ישראל) כדי לחזק את העובדה שטענה סתמית של אי קבלה ללא ראיות תומכות תשלול למעשה את חזקת המסירה, וזה לא מקובל. * **עיוות דין:** * בית המשפט בחן את טענות המבקש ל"עיוות דין" כדי להצדיק את ההארכה. * טענה כללית כי נהג אחר הפעיל את הרכב, גם אם נתמכת בתצהיר, אינה מספיקה בדרך כלל כדי לבסס עיוות דין. כדי שטענה כזו תהיה משכנעת, על התצהיר להיות מפורט, ענייני ומבטא בבירור את נסיבות הנהיגה ואת זיכרונו של המצהיר את האירועים. בית המשפט התייחס למקרים כמו נחמן אלבז נ. מדינת ישראל ומוראד נ' מדינת ישראל, בין היתר, כדי להמחיש את רמת הפירוט הנדרשת בתצהירים התומכים בהגנת "המניע האחר". * גם אי הגשת עתירה להעברת קנס לשם אחר אינה נחשבת סיבה מספקת להצדקת הארכה, בפסיקה כגון שמעון ששי נ. מדינת ישראל. * תצהירו של המבקש נמצא לקוני וחסר פרטים מהותיים לגבי השימוש של הנהג האחר לכאורה ברכב וכיצד המצהיר זוכר את התאריך הספציפי של העבירה. מחסור זה בראיות מנע מבית המשפט לקבוע עיוות דין. * תביעות הקשורות לצבירת נקודות במשרד הרישוי והטלת אמצעים מתקנים נחשבו ל"שיקולי תועלת" ולא כעילה ל"עיוות דין". השלכות כאלה כשלעצמן אינן מצדיקות הארכת המועד האחרון, כפי שנקבע במקרים כגון Sharari v. מדינת ישראל וקאופמן נ' מדינת ישראל. * **סיבות מיוחדות:** * בית המשפט הגיע למסקנה כי בהתחשב במכלול הנסיבות, לא הוצגו "טעמים מיוחדים אחרים" שיצדיקו את מתן ההארכה. **חידוש משפטי:** בעוד שהחלטה זו מסתמכת בעיקר על הפסיקה הקיימת ותקנות פרוצדורליות, כוחה טמון ביישום עקבי וחזרה על עקרונות משפטיים מבוססים הנוגעים לחזקת המסירה והנטל הראייתי לטענות לעיוות דין. ההסבר המפורט של בית המשפט מדוע טענות המבקש לא עמדו בסטנדרטים הנדרשים להתגברות על חזקת המסירה ולקביעת עיוות דין מספק תקדים ברור לבקשות עתידיות דומות. הדגש על האיכות והספציפיות של תצהירים תומכים, במיוחד בתרחישי הגנה של "מניע אחר", משמש להנחיית העוסקים בסף הראייתי הנדרש. לסיכום, הבקשה להארכת מועד נדחתה מכיוון שהמבקש לא הצליח להפריך את חזקת מסירת הודעת הקנס ולא סיפק עילה מספקת לקביעת עיוות דין, ולא היו טעמים מיוחדים אחרים המצדיקים את הארכת הדיון.