רער"צ 27722-12-20

תקציר

המבקש, שפתח נגד המשיב בשנת 2000 עשרה תיקי הוצאה לפועל בגין אי פירעון עשרה שיקים בסך כולל של 43,709 ש"ח, מערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב להפחית את הריבית שנצברה על החוב במשך עשרים שנה. המשיב ביקש הפחתה בנימוק ששילם תשלומים מחוץ לתיק ההוצאה לפועל המאוחד וכי המבקש לא פעל בתום לב בכך שלא פתח בהליכי גבייה. המבקש טען כי המשיב הוא בעל נכס יקר ערך והפחתת הריבית תעקוף את נהלי ההנחה של משרד הפנים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיב בקובעו כי המבקש "ישן על זכויותיו" ואיפשר לחוב לצבור ריבית כמעט פי שלושה מתקופת ההתיישנות האזרחית בתביעות כספיות. זאת ועוד, גילו של המשיב, מצבו הבריאותי והתשלומים המשמעותיים ששולמו לאורך השנים בגין החוב היו נסיבות שהצדיקו הפחתת ריבית כפי שהורה הרשם. ההחלטה, שנועדה לאזן בין זכויות הצדדים, נתמכה גם בפסיקה קודמת שהכירה בסמכותו של הרשם להפחית ריבית על בסיס הפרת תום לב בהליכי גבייה. טענת המבקשים כי ההחלטה פוגעת בזכויותיהם הקנייניות נדחתה, ובקשתם למתן רשות ערעור נדחתה.