ה"פ 15238-04-12

תקציר

המבקשים, יוסי ואמיר כהן, הגישו בקשה למתן פסק דין הצהרתי נגד המשיבים, בבקשה להכריז על עצמם כבעלים החוקיים של נכס הממוקם במושב לימן. המבקשים טענו כי הגיעו להסכם מכר מחייב עם המשיבים, מאיר ומרב פולק, לרכישת הנכס תמורת 4,300,000 ₪, וביקשו הצהרות וצווי מניעה שונים לאכיפת ההסכם. עם זאת, טענו המשיבים כי המו"מ בין הצדדים לא היה סופי וכי מזכר ההבנות שנחתם אינו מהווה הסכם מכר מחייב. בנוסף, הם טענו כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב וכי התנהלותם מטעה. בית המשפט בחן בקפידה את כתבי הטענות, הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולא הוכיחו כי הושג הסכם מכר מחייב. מזכר ההבנות, לטענת בית המשפט, היווה רק שלב במשא ומתן ונעדר את הכוונה והוודאות הנדרשות ליצירת חוזה תקף. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי התנהלות המבקשים לאורך כל ההליך שיקפה חוסר תום לב, לרבות אי שיתוף כל בעלי העניין והגשת טענות סותרות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת המבקשים וביטל את צו המניעה הזמני לטובתם. המבקשים הורשו להגיש תביעה כספית לפיצויים, וחויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה חיזקה את זכותם של המשיבים לבטל את התזכיר והדגישה את אופיו הבלתי ניתן לאכיפה של ההסכם, בשל היעדר הסכמת הרשויות הנדרשות ותקנות המינהל האוסרות על העברת זכויות חקלאיות לשני אחים. פסק הדין חיזק את העיקרון לפיו משא ומתן לא תמיד מוביל לחוזה מחייב, והצדדים שומרים לעצמם את הזכות לסגת אלא אם כן מגיעים להסכם סופי ותקף.