ע"א 148/08

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך במחלוקת על בעלות על חלקת מקרקעין. התובעים, יורשיו לכאורה של המנוח האשל מג'לי פריירה, טוענים לבעלות חלקית על הקרקע. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה מטעמים שונים, לרבות התיישנות, היעדר יריבות והיעדר עילה. החלקה המדוברת, שנרשמה על שם פיק"א בשנת 1943, הועברה מאוחר יותר לקק"ל. התובעים הגישו תביעה בשנת 2008, בה טענו לזכויות בחלק מהקרקע השייך לכאורה לאבותיהם המנוחים. על פי כתב התביעה, המנוח התגורר ועיבד את הקרקע עד שהופקעה על ידי צה"ל בשנת 1948. התובעים טענו כי המנוח הובטח על ידי פקיד ההסדר כי זכויותיו במקרקעין יירשמו, אך הדבר לא קרה. השופט קבע כי התביעה לא הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות וכי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להארכת המועד. בנוסף, מצאה השופטת כי התובעים לא טענו כראוי את עילת תביעתם, כנדרש בסעיפים 92 ו-93 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין. עוד ציינה השופטת כי הקרקע הועברה לקק"ל בעסקה לכאורה בתום לב, מה שמצדיק עוד יותר את דחיית התביעה. יתרה מכך, השופטת מתחה ביקורת על התובעים שלא סיפקו מסמכים חיוניים, כגון צו ירושה, ועל כך שלא הסבירו את השיהוי בהגשת הערעור. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.