ת"א 5065/03

תקציר

הדיון נסוב סביב שני אירועים נפרדים בהם היה מעורב צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה. בתקרית הראשונה תפס צה"ל פעמיים בית מלון בבית לחם, למשך 11 ימים בכל פעם, במסגרת מבצע צבאי למאבק בפעילות טרור שמקורה באזור. התפיסה הייתה חלק מכריע במבצע, ושירתה מטרות צבאיות רבות כגון הקמת עמדות תצפית, חיפוי כוחות לוחמים והגנה על חיילים מפני אש האויב. התקרית השנייה הייתה הריסת מרכזייה בכפר אלשיח' הסמוך לחברון. הריסת המבנה הייתה חלק ממבצע צבאי רחב יותר, "חומת מגן", שנועד לסכל טרור ולנטרל את תשתיות הטרור בגדה המערבית. בית המשפט בוחן האם פעולות אלה מהוות "מעשה מלחמה" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים, המקנה למדינה חסינות מפני אחריות בנזיקין בגין מעשים אלה. הדיון מתמקד באופי המבצעים, ביעדים, באמצעים שננקטו ובמשמעותם בהקשר של פעולות מלחמתיות. באשר לתפיסת המלון, מקבל בית המשפט את גרסת צה"ל לאירועים, ומוצא אותה אמינה ומאוששת על ידי עדי התביעה ויומני המבצעים. מסקנת הדו"ח היא כי התפיסות היו חלק בלתי נפרד מפעולות צבאיות נגד מחבלים שירו על אזרחים ישראלים ואיימו על ביטחונם של חיילי צה"ל. מיקומו האסטרטגי של המלון, היקף ואופי המבצעים והסיכונים שנגרמו לחיילים מלמדים כי התפיסות היו פעולות מלחמה. בנוגע להריסת המרכזייה מסתמך בית המשפט על עדותו של האלוף קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית באותה עת. בשל תעודת חיסיון, עדותו של קפלינסקי היא הראיה העיקרית הקיימת. לדבריו המרכזייה שימשה גורמי טרור לתקשורת במהלך מבצע "חומת מגן" והשמדתה הייתה פעולה צבאית הכרחית לסיכול טרור. בית המשפט קובע כי המבצע, לרבות שימוש בנשק כבד ופינוי תושבים סמוכים, נושא סימני היכר של פעולת מלחמה. בית המשפט מדגיש כי הבחינה האם פעולה היא פעולה מלחמתית מתמקדת בפעולה עצמה ולא בהצדקה שלה או באפשרויות חלופיות. אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט את תכנונו של הצבא או לעסוק בניתוח מידתיות. יתר על כן, החסינות המוקנית למדינה בגין מעשי מלחמה חלה הן על נזק חוקי והן על נזק בלתי חוקי שנגרם במהלך פעולות כאלה, ומנתקת אותן מדיני הנזיקין הרגילים. בהתבסס על ממצאים אלה, בית המשפט קובע כי הן תפיסת המלון והן הרס המרכזייה מהווים פעולות מלחמה כהגדרתן בחוק הנזיקין האזרחי. כתוצאה מכך, המדינה חסינה מאחריות בשני המקרים, ותביעות הנזיקין נדחות. עם זאת, נוכח הנזקים המשמעותיים שנגרמו לתובעים והיעדר אחריותם למצבים שהובילו לפעולות הצבאיות, מחליט בית המשפט שלא לפסוק למדינה הוצאות משפט.