ע"ו 34650-03-10

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף 6 לתוספת השלישית לחוק ההתנתקות, הקובע פיצוי לבעלי חממות ברצועת עזה בעקבות ההתנתקות מהאזור. הסעיף מציע לבעלי החממות שתי אפשרויות לחישוב הפיצוי: סעיף 5, המפצה לפי העלות המתואמת של הרכוש הקבוע המדווח בטופס אחת-עשרה; וסעיף 6, הקובע מנגנון פיצוי נורמטיבי על פי מודל החממה. המערערים טוענים כי יש לסווג את החממה שלהם כדגם C לפי סעיף 6, המציע את שיעור הפיצוי הגבוה ביותר. המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "פריטים מקבילים" בסעיף 6, שלטענת המשיבים מתייחס רק לפריטים המוזכרים בטופס אחד-עשר. השופט מצדד במערערים וקובע כי תכליתו של חוק ההתנתקות היא להעניק פיצוי הולם למפונים, בין אם נרשמו פריטים בטופס 11 ובין אם לאו. נמצא כי פרשנותם הלשונית של המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ועם חקיקה הרמונית. זאת ועוד, השופטת מציינת כי המשיבים גילו גמישות בפרשנות סעיף 6 במקרים אחרים, ולפיכך עליהם לאמץ גישה דומה לגבי המערערים. כתוצאה מכך, הערעור מתקבל, החלטת המשיב מתבטלת, והמערערים זכאים לכך שהחממה שלהם תסווג כמודל C לצורכי פיצוי. כן נדרש המשיב לכסות את הוצאות עורכי הדין של המערערים, בסך 15,000 ₪.