ת"א 28538-10-15

תקציר

התובע והנתבעים התקשרו בשני הסכמים נפרדים לשתי עסקאות שונות. ההסכם הראשון, עסקת פינלס, היה למכירת מניות הנתבע בחברה שהיה לה הסכם לביצוע פרויקט תמ"א. ההסכם השני, עסקת אוסישקין, היה למכירת דירה מהנתבע מס' 2 לתובעים. לגבי עסקת פינלס טען התובע כי הנתבע סילף את העובדות והונה אותו, ולכן הוא זכאי לבטל את ההסכם. עם זאת, השופטת לא מצאה ראיות התומכות בטענות התובע וקבעה כי לתובע לא הייתה עילה משפטית לבטל את ההסכם. מאחר שהתובעת הפרה תחילה את ההסכם בכך שביטלה אותו, קבעה השופטת כי לנתבעת הזכות לבטל את ההסכם ולקבל את הפיצוי המוסכם. באשר לעסקת אוסישקין קבע השופט כי התובעים לא שילמו את מלוא מחיר הרכישה במועד, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. כך, לנתבעת מס' 2 הייתה הזכות לבטל את ההסכם ולקבל את הפיצוי המוסכם. בשתי העסקאות ביקשו התובעים לקזז את הפיצוי המוסכם עם מחיר הרכישה שהם חייבים, אך השופטת דחתה טענה זו משום שהצדדים המעורבים בשני ההסכמים לא היו זהים. לבסוף, פסק השופט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם בגין שתי העסקאות, שכן לא מצא כי הן קשורות באופן סביר לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזים. השופט קבע את הפיצוי בגין עסקת פינלס על 200 אלף שקל ואת זה של עסקת אוסישקין על 100 אלף שקל. הנתבעים חויבו להשיב לתובעים את יתרת הסכומים. עוד קבעה השופטת כי אף צד לא יישא בהוצאות המשפט בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה.