פר"ק 17218-09-17

תקציר

הנאמנים ביקשו לדחות את בקשת העותרת לדחות את התביעה. הנאמנים טענו כי העותרת אינה יכולה לתבוע את כספי הסובסידיה המוחזקים על ידי החברה בנאמנות, ולכן אין לה זכות עדיפות על פני יתר נושיה של החברה. מאחר שהכספים הנתבעים על ידי העותרת היו מעורבבים עם קרנות אחרות של החברה ולא ניתן היה להבחין ביניהם, טענת העותרת נעדרת שחר. תחת זאת, על העותר להגיש תביעת חוב רגילה על סכום הסובסידיה. הנאמנים דחו גם את הטענה כי חל סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, שכן מדובר בהחזקה במטלטלין, שאינה רלוונטית במקרה זה. בתגובה חזר העותר והדגיש כי החברה שימשה רק צינור לכספי הסובסידיה וכי התקיימו יחסי אמון. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכם כזה וציין את רשלנותה של העותרת בכך שהכספים הועברו ישירות לחשבונה. בית המשפט הסכים עם עמדת הנאמנים כי הכספים לא הוחזקו בנפרד, וזו דרישה ליחסי נאמנות. במקום זאת, כספי הסובסידיה הוחזקו בחשבון הכללי של החברה ולא ניתן היה להבדיל בינם לבין קרנות אחרות. לפיכך, טענתה של העותרת ליחסי נאמנות לא נתמכת, וכל מעמדה היה להגיש תביעת חוב. עוד הדגיש בית המשפט כי מתן עדיפות לנושה אחד על פני אחרים אינו ראוי ומנוגד לחוק חדלות פירעון. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והומלץ לעותר להגיש תביעת חוב על סכום כספי הסובסידיה. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.