ת"פ 4478-03-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשו של נאשם שהעסיק שוהה בלתי חוקי. סעיף א1 לפרק ו' לחוק העונשין קובע כי יש לפעול על פי עקרון ההלימות, הנותן עדיפות לשיקולי גמול, בעת קביעת העונש. השופט מסכם את הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, את מידת הפגיעה ואת נסיבות ביצוע העבירה. הערך החברתי המוגן שנפגע היה זכותה הריבונית של מדינת ישראל לקבוע את זהותם של הפרטים הנכנסים לארץ, ובכך לשמור על ביטחון אזרחיה. השופט מגיע למסקנה כי העונש ההולם נופל בטווח של מאסר על תנאי, עבודות שירות או תקופה קצרה של מאסר בפועל. השופט בוחן גם מקרים קודמים כדי לברר את מדיניות הענישה בגין העסקה בלתי חוקית. יצוין כי העונשים משתנים בהתאם הפרטים של כל מקרה. השופט דן באפשרות לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום וחומרת הסכנה לשלום הציבור. על פי פסקי דין קודמים, חריגה מנורמת הרשעת הנאשם אפשרית רק בנסיבות חריגות, שהשופט אינו מוצא אותן ישימות במקרה זה. השופט מתייחס גם להמלצת תסקיר שירות המבחן, ובסופו של דבר בוחר שלא לעקוב אחריו על סמך פרטי המקרה הספציפיים. בהתחשב בהודאת הנאשם, היעדר עבר פלילי, נסיבותיו האישיות והזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, לצד שיקולי הרתעה אישית וכללית, גזר השופט על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי, התחייבות כספית בסך 3,000 שקל וקנס בסך 3,000 ₪. בנוסף, השופט מעניק לנאשם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.