ע"א 258/88

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער, חוכר דורי של חלקת מקרקעין, על חוקיותה של עסקת חכירה שביצעה גרושתו בעת שהותו בחו"ל. ההעברה אושרה תחילה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, וטענה לחוקיותה בהתבסס על ייפוי כוח חתום ומסמכים נדרשים. שנים לאחר מכן הגיש תביעה נוספת בטענה לקנוניה ורשלנות מצד המשיבים, שהעבירו את הקרקע ללא תיעוד מתאים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בנימוק של "השתק חברה" והתיישנות בחוק. בית המשפט העליון אישר את הפיטורים. היא קבעה כי על מנת ש"השתק החברה" יחול על הסוגיות להיות מוכרעות קודם לכן, והצדדים בשני המקרים צריכים להיות זהים, מה שמאפשר לשניהם לומר את דברם בבית המשפט. למרות טענותיו החדשות של המערער, בית המשפט לא מצא צורך לחזור על ממצאים קודמים. היא הדגישה את ההזדמנות של המערער להציג את טענותיו בהליכים קודמים וציינה את פקיעת תקופת ההתיישנות של תביעת הנזיקין. בית המשפט דחה את הערעור ופסק הוצאות למשיבים, ובכך חיזק את עקרון הסופיות בסכסוכים משפטיים.