ת"א 1313/93

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישו התובעים, שהיו בעלי עסק למכירה והתקנה של דלתות ביטחון בנתניה, נגד הנתבעים שמשון, חברה לייצור והפצה של דלתות ביטחון, ורב-בריח, חברה מתחרה באותו ענף. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו הסכם הפצה שנחתם בשנת 1990, לפיו ניתנה לתובעים הזכות הבלעדית להפיץ את דלתות שמשון באזורים מסוימים, ועתרו לאכיפתו ולפיצוי כספי. הנתבעים טענו כי התובעים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי ומשיקולים עסקיים שלהם. בית המשפט לא מצא כל ראיה שתתמוך בטענות התובעים בדבר לחצים ומצגי שווא שהוצגו בשלב המשא ומתן. התברר כי התובעים היו מודעים למצבו הכלכלי הקשה של המפיץ הקודם שלהם, האשם, והיה להם אינטרס ברור לחתום על הסכם הפצה חדש עם שמשון. גרסת התובעים למשא ומתן לא הוכחה בשלב ההוכחות, וטענותיהם בדבר התחייבויותיו של עובדו של רב-בריח, בחרי, לא נתמכו בראיות. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים בדבר הפרת הסכם ההפצה, וקבע כי שמשון לא כשלה בשמירה על זכויות ההפצה הבלעדיות של התובעים, לא דרשה מקדמות מהתובעים, לא העלתה את מחירי המפיצים באופן בלתי מידתי ולא הגבילה את היקף המכירות של התובעים. גם טענותיהם הנוספות של התובעים בנוגע לסוג הדלתות שסופקו והליקויים באספקה, לא הוכחו. ככלל, קבע בית המשפט כי טענות התובעים הן בשלב המו"מ והן בנוגע להפרת הסכם ההפצה אינן נתמכות, ועל כן דחה את התביעה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין.