ת"א 16686-08-18

תקציר

בית המשפט בחן שתי טענות שהציגה ההגנה בנוגע לתביעה על שיק על סך 230,000 ₪. ראשית, ההגנה טענה כי התובע זייף את השיק, אך בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. שנית, ההגנה טענה כי השיק ניתן ללא תמורה, שכן מטרת השיק - להסדיר את חובות בנו של הנתבע - לא התקיימה. התובע טען כי השיק ניתן לסילוק שני חובות: האחד בסך 200,000 ש"ח שניתנו למר שמעון גיגי, והשני בסך 30,000 ש"ח כהלוואה למר ביטון. עם זאת, הנתבעת ובנה טענו כי הכסף ממר גיגי היה עבור עבודות שיפוץ בדירת התובעת ולא היה הלוואה, וכי 30,000 ₪ היו גם עבור השיפוץ ולא הלוואה אישית. התובע לא הצליח להביא ראיות מספקות שיוכיחו אחרת, ועדותו של מר גיגי אישרה כי השיק על סך 200,000 ₪ לא נפרע. לגבי 30,000 ש"ח, טענות התובע הופרכו גם על ידי בנו של הנתבע ועדים נוספים, ובית המשפט מצא כי התובע לא הלווה כסף זה לבנו של הנתבע. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי אין זה סביר כי הנתבעת תיתן לתובעת שיק על סך 230,000 ש"ח כאשר אין ביכולתה לפרוע חוב של 20,000 ש"ח, מה גם שהתובעת הייתה מודעת לקשייה הכלכליים של הנתבעת. לסיכום, בית המשפט קבע כי התובעת לא נתנה תמורה לשיק, ועל כן היא נעדרת נפקות; התביעה נדחתה ותיק ההוצאה לפועל היה אמור להיסגר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.12.2023.