ת"א 10604/97

תקציר

התובעת, שנולדה עם מום מולד חמור, נותחה וקיבלה טיפולים תרופתיים במחלקת יילודים בבית החולים בני ציון בחיפה זמן קצר לאחר לידתה בשנת 1981. היא טענה כי צוות בית החולים התרשל במתן תרופת הקנמיצין והלזיקס שלה, שגרמו לה לחירשותה, ודרשה פיצוי בסך 5 מיליון שקל. הנתבעים הכחישו את הטענות לרשלנות והעלו מספר תיאוריות לגבי הגורמים לחירשותו של התובע. השופט בחן בקפידה את הראיות הרפואיות ואת חוות הדעת שהציגו הצדדים. הם הגיעו למסקנה שהתובעת לא הוכיחה שהיא הייתה במצב של התייבשות בעת מתן התרופות, דבר שעמד בבסיס טענתה. כמו כן, השופט מצא כי התנהלות הצוות הרפואי ברישום התרופות הייתה סבירה ותאמה את תקני הידע הרפואי שהיו קיימים באותה עת. לפיכך קבעה השופטת כי הנתבעים לא התרשלו בטיפול בתובע. בנוסף, השופטת שקלה את האפשרות של גורמים אחרים לחירשותה של התובעת, כגון מומים מולדים או גנטיים, וזיהומים, אך מצאה כי התובעת לא הוכיחה באופן סופי את סיבת חירשותה. השופטת הכירה בנכות התובעת ובאתגרים שעמדו בפניה, אך ציינה כי הוריה לא ביקשו פיצוי בגין הוצאות דיור עתידיות, ופסק לה 200,000 ₪ עבור הוצאות עבר וסיוע לצד שלישי, ו-250,000 ₪ עבור סיוע עתידי לצד שלישי. בסופו של דבר, דחתה השופטת את תביעת התובע בשל אי ביסוס אחריות מצד הנתבעים. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו של התובע, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 24.10.05.