ת"א 60912-08-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בראשון לציון, בהתבסס על המידע שסופק בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בת"א 60912-08-24** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשה שהוגשה על ידי הנתבעת, חברת ביטוח "שומרה", להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנוגע לאחוזי הנכות של התובעת, פלונית, שנפגעה בתאונת דרכים. הבקשה כוללת גם דרישה למינוי מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה. בית המשפט בחן את הבקשה ואת התנגדות התובעת, ודחה את הבקשה. **הרקע העובדתי** התובעת, ילידת 1978, נפגעה בתאונת דרכים ב-7.2.2022, תאונה שהוכרה כתאונת עבודה. בעקבות התאונה, הגישה התובעת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"). המל"ל כינס 6 ועדות רפואיות, וב-27.3.2024 נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 19%, החל מ-1.12.2023. נכות זו חולקה ל-10% בגין הפרעת הסתגלות (נכות נפשית) ו-10% בגין פיברומיאלגיה (נכות ראומטולוגית). **טענות הנתבעת (המבקשת)** הנתבעת מבקשת לסתור את קביעת הוועדה הרפואית, בעיקר בתחום הראומטולוגיה, וזאת מהטעמים הבאים: 1. **זהות המומחה:** טענה מרכזית היא שהפיברומיאלגיה נקבעה על ידי רופא פנימאי, ולא על ידי ראומטולוג מומחה ייעודי לתחום. 2. **התעלמות מעבר רפואי:** הנתבעת טוענת שהוועדה התעלמה מעברה הרפואי של התובעת, כולל שלוש תאונות דרכים קודמות (2004, 2013, 2015), טיפולים פיזיותרפיים ממושכים, ותלונות על כאבים מופשטים עוד לפני השימוש במונח "פיברומיאלגיה". 3. **חפיפה בין נכויות:** נטען כי קיימת חפיפה בין הנכות הפסיכיאטרית (הפרעת הסתגלות) לבין הנכות הראומטולוגית (פיברומיאלגיה), באופן המצביע על פגם מהותי בקביעת הנכות. 4. **נחיתות משפטית:** הנתבעת טוענת כי נחיתותה המשפטית בהליך מול המל"ל (חוסר יכולת לשלוח תיעוד, לשאול שאלות הבהרה או לחקור את קובעי הנכות) מחייבת מתן היתר להבאת ראיות לסתור. **עמדת התובעת (המתנגדת)** התובעת התנגדה לבקשה, תוך שהיא מבססת את עמדתה על הנקודות הבאות: 1. **זהות המומחה:** התובעת הפנתה לחוזר המוסד לביטוח לאומי הקובע כי הראיות יופנו באופן גורף לפנימאי כרופא מסכם, וכי ניתן להפנות לרופא ראומטולוג רק במקרים חריגים של אי-בהירות באבחנה או קושי בקביעת חומרת המחלה. זהות המומחה נתונה לשיקול דעתו של המל"ל. 2. **התייחסות לעבר הרפואי:** התובעת טוענת כי עברה הרפואי היה ידוע לוועדה, שכן כל המסמכים הרלוונטיים היו בפניה, והיא אף פירטה בטופסי התביעה את עברה הרפואי. 3. **היעדר חפיפה:** התובעת טוענת כי הפרעת הסתגלות אינה נחשבת לפגימה נלוות לפיברומיאלגיה על פי תקנות המל"ל, ולכן אין חפיפה בין הנכויות. 4. **שיקול דעת הוועדה:** התובעת מדגישה כי קביעת נכות היא עניין רפואי הנתון לשיקול דעת הוועדה. **עקרונות משפטיים רלוונטיים** ההחלטה מתבססת על שילוב של עקרונות משפטיים מושרשים והפסיקה הנוהגת בנוגע להבאת ראיות לסתור קביעת ועדה רפואית של המל"ל, כפי שמוגדר בסעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד. 1. **סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד:** סעיף זה קובע כי קביעת נכות שנקבעה על פי דין (כמו קביעת המל"ל) תחייב גם לצורך התביעה בבית המשפט. עם זאת, הוא מאפשר לבית המשפט להרשות הבאת ראיות לסתור "אם שוכנע בית המשפט שמן הצדק לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו". 2. **גישה מצמצמת למתן היתר להבאת ראיות לסתור:** הפסיקה נוקטת בגישה מצמצמת בכל הנוגע למתן היתר להבאת ראיות לסתור. המטרה היא לשמור על יעילות ההליך המשפטי, פישוטו, והאחדה ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים. היתר יינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים, כאשר הדבר נדרש לשם עשיית צדק. 3. **עילות מתן היתר:** באופן כללי, עילות מתן היתר מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: * **טעם משפטי:** פגם משפטי מהותי בפעולת הוועדה, חשש מפגיעה בכללי הצדק הטבעי. * **טעם עובדתי:** שינוי מהותי במצב הרפואי, גילוי נתונים חדשים שלא עמדו בפני הוועדה. 4. **נטל השכנוע:** המבקש היתר להבאת ראיות לסתור צריך לשכנע את בית המשפט כי נפל פגם של ממש בהחלטת הוועדה, וכי לשם עשיית צדק יש לבחון את הקביעה מחדש, בדרך כלל באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. **החלטת בית המשפט ונימוקיה** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת, תוך ביסוס החלטתו על הנימוקים הבאים: 1. **זהות המומחה (פנימאי מול ראומטולוג):** * **הלכה פסוקה:** בית המשפט קבע כי העובדה שבוועדה הרפואית יושב פנימאי ולא מומחה בתחום התמחות צר (ראומטולוג) אינה מהווה פגם מהותי הפוסל את החלטת הוועדה. הפסיקה (כפי שמצוינת בהחלטה) קובעת כי הרכב הוועדה, ובפרט החלטה שלא לכלול מומחה מתחום התמחות ספציפי, נתונה לשיקול דעת הוועדה, במיוחד כאשר לא הוגשה לוועדה חוות דעת בתת-התמחות ספציפית. * **במקרה זה:** ההחלטה התבססה על מכתב רפואי בלבד, שלא עלתה כדי חוות דעת בתת-התמחות ראומטולוגית, ולכן הוועדה הייתה רשאית להסתפק במומחה כללי (פנימאי) על פי שיקול דעתה. לא נמצא פגם המצדיק היתר להבאת ראיות בעניין זה. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש את האיזון בין הצורך במומחיות ספציפית לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול מומחים בכל תת-התמחות. הכלל שנקבע הוא שהחובה לכלול מומחה מתת-התמחות מתעוררת רק אם הניזוק הגיש לוועדה חוות דעת בתת-התמחות ספציפית. 2. **התייחסות לעבר הרפואי:** * בית המשפט קיבל את עמדת התובעת כי עברה הרפואי הוצג בפני הוועדה. * בהיעדר הפניות קונקרטיות מצד הנתבעת לב מידע ספציפי שלא הובא לידיעת הוועדה, טענותיה בעניין זה נותרו "בעלמא" (ללא בסיס). 3. **חפיפה בין נכויות:** * בית המשפט בחן את סעיף 92 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, המפרט פגימות נלוות לתסמונת פיברומיאלגיה. * **קביעה:** הפרעת הסתגלות אינה נכללת ברשימת הפגימות הנלוות לפיברומיאלגיה. לכן, אין לראות בנכויות שנקבעו לתובעת כחופפות. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מבהירה את הפרשנות של התקנות בנוגע לחפיפה בין נכות נפשית (הפרעת הסתגלות) לנכות ראומטולוגית (פיברומיאלגיה), ומדגישה את ההבחנה בין השתיים כפגימות נפרדות על פי הדין. 4. **נחיתות משפטית של המבטחת:** * בית המשפט הכיר בקיומו של חוסר איזון בין הניזוק למבטחת בהליך מול המל"ל, כפי שטענה הנתבעת. ניזוק יכול להשפיע על הרכב הוועדה או להיוועץ במומחה, בעוד שהמבטחת מוגבלת להבאת ראיות לסתור. * **דחיית הטענה כעילה מספקת:** עם זאת, בית המשפט קבע כי חוסר איזון זה כשלעצמו אינו מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. נקבע כי "כל עוד ההסדר הקבוע בסעיף 6(ב) עומד על כנו, למרות שהקשיים שהוא מעורר, 'זה רצון המחוקק ואין רצון שבתי המשפט יקבעו הלכות שתסכלנה את יישום הוראות החוק בנידון'". * **הדגשה:** זהו חידוש משמעותי המדגיש את כפיפות בתי המשפט לרצון המחוקק, גם כאשר הפסיקה מזהה חוסר איזון מובנה בהסדר החוקי. בית המשפט אינו נדרש "לתקן" את החוק אלא ליישמו. **הערה על פסק הדין** החלטה זו מדגימה את הסכסוך המתמשך בין חברות הביטוח לבין המל"ל וניזוקים, בנוגע להיקף הראיות שניתן להביא לסתירת קביעות רפואיות. בית המשפט מדגיש את האופי הפרוצדורלי והמהותי של סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד, ואת הפרשנות המצמצמת שניתנת לו בפסיקה. **סיכום** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל, שכן לא מצא שנפל פגם מהותי בהחלטת הוועדה, אשר מצדיק חריגה מהכלל המחייב של קביעות המל"ל. ההחלטה מבססת את דחיית הבקשה על נימוקים משפטיים הנוגעים לשיקול דעת הוועדה בעניין זהות המומחה, הבנתו את עברה הרפואי של התובעת, והפרשנות הנכונה של התקנות בנוגע לחפיפה בין נכויות. גם הטענה לחוסר איזון מול המבטחת לא מצאה אוזן קשבת כעילה מספקת להתיר הבאת ראיות לסתור.