בג"צ 4672/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה נגד עיריית חיפה (המשיבה מס' 1) וועדת המכרזים שלה (המשיבה מס' 2) בנוגע להחלטתן לפטור חוזה לתחזוקת רמזורים מחובת מכרז פומבי. העותרים טענו כי הפטור אינו מוצדק לפי תקנה 3(4) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ז-1987, המאפשרת התקשרויות ללא מכרז עם הספק היחיד של מוצרים או שירותים מסוימים בישראל. בג"ץ פסק לטובת העותרים ופירש את תקנה 3(4) באופן צר ומחמיר. בית המשפט קבע, כי קביעתו של המומחה שמונה על ידי ועדת המכרזים, אשר הגיע למסקנה כי מנורה (המשיבה מס' 3) היא הספקית היחידה, שגויה מבחינה משפטית ואינה מצדיקה עקיפת הליך המכרז הפומבי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי קביעות כאלה צריכות להיות חריגות ומבוססות על ודאות, וקיומן של חברות אחרות המסוגלות לבצע את העבודה מלמד כי אין מדובר במקרה חד משמעי. פסק הדין קיבל את העתירות, אישר את הצווים המותנים וחייב את העירייה לשלם לכל עותר 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין. השופט ש' לוין נתן את ההחלטה פה אחד, כאשר השופט ש' נתניהו והשופט א' מסכימים. היבטים מרכזיים של פסק הדין כוללים פרשנות מחמירה של חריגים לדרישות מכרז פומבי וביקורת שיפוטית על קביעות מומחים לפי תקנה 3(4).