ע"א 61/84

תקציר

במקרה זה עסק בית המשפט העליון בסכסוך הנוגע לחוזה לרכישת גידולי בצל, אשר בוטל. הסוגיות העיקריות סבבו סביב השאלה מי ביטל את החוזה והאם בוצעו והוחזרו התשלומים. הצדדים הסכימו תחילה לפתור את הסכסוך באמצעות בדיקת פוליגרף, וקיבלו את תוצאותיה כמכריעות, אשר אומתו על ידי בית המשפט המחוזי. מהפוליגרף עולה כי המערערים שיקרו, ואילו המשיב דובר אמת. בית המשפט העליון נדרש לבחון האם תוצאות הפוליגרף יכולות להיחשב מכריעות במשפטים אזרחיים, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו לכך. השופט א' גולדברג טען כי יש לכבד הסכמים כאלה אלא אם הם פוגעים בעקרונות משפטיים או בתקנת הציבור. הוא הדגיש כי תוכן החוזה יכול להיקבע בהסכמה הדדית, כולל הסכמה על ראיות לא קונבנציונליות כמו הפוליגרף. השופט מ' אלון תמך בהסכם והדגיש כי תפקידו של בית המשפט במשפטים אזרחיים הוא לסיים סכסוכים ביעילות, וכי האמת לעיתים פחות משמעותית מיישוב סכסוכים. הוא ציין כי הסכם פשרה אינו פוגע בעקרונות משפטיים, שכן הצדדים יכולים להסכים לשנות את ההליכים הרגילים. מנגד, השופט י' באך חלק על כך, וטען כי בעוד שתוצאות פוליגרף יכולות להתקבל כראיה אם הן מוסכמות, הן אינן צריכות לחייב או להחריג את שיקול דעתו של בית המשפט. הוא הדגיש כי קביעת מהימנות העדים צריכה להישאר בידי בית המשפט, והסכמים המונעים מבתי המשפט לשקול את כל הראיות פוגעים בצדק. בסופו של דבר פסק בית המשפט ברוב דעות לקיים את ההסכם הכרוך בבדיקת הפוליגרף, ודחה את הערעור, ובכך אישר את שיקול דעתו של בית המשפט במתן תוקף להסכמים אלה כאשר הסכימו הצדדים לכך כראוי. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.