תפ"ח 3964-10-22

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בתחולתו של סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות ובפרשנות השיפוטית של "אמצעים פסולים" בהקשר של קבלת אמרות מחוץ לכותלי בית המשפט. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חריג לכלל השמיעה:** סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות קובע חריג סטטוטורי לכלל הכללי נגד קבלת עדות שמיעה. חריג זה מופעל כאשר אדם שמסר הצהרה אינו זמין להעיד בבית המשפט, ובית המשפט משוכנע כי ננקטו "אמצעים פסולים" כדי למנוע מאותו אדם להעיד. * **הגדרת "אמצעים פסולים":** החידוש המשפטי המרכזי טמון בפרשנות של "אמצעים פסולים". החלטת בית המשפט מדגישה כי: * המבחנים לקביעת "אמצעים פסולים" גמישים ומונחים על ידי ניסיון החיים והשכל הישר, כפי שנקבע ב*הלכת סבן*. * "אמצעים פסולים" אינם מתייחסים אך ורק ללחץ חיצוני המופעל על ידי הנאשם או מי מטעמו. האלמנט המכריע הוא קיומו של כוח חיצוני הגורם לחוסר זמינותו של העד, ללא קשר למקור או לכוונה מאחורי המעשה הבלתי ראוי. * בית המשפט אינו נדרש לזהות במדויק את האמצעים הפסולים הספציפיים שננקטו; די בדרגה גבוהה של הסתברות המבוססת על ראיות נסיבתיות (*כלל סבן*, *כלל אלבז*, *הלכת חסונה*). * ראיות ל"אמצעים פסולים" יכולות להיגזר ממקורות שונים, כולל עדויות ישירות, ראיות נסיבתיות, ראיות בלתי קבילות, ובעיקר מידע מודיעיני (*הלכת סבן*, *הלכת אלבז*, *הלכת חסונה*, ומקרים מאוחרים יותר שצוטטו). * **קבילות מידע מודיעיני:** חידוש משמעותי שהודגש הוא נכונותו של בית המשפט לשקול מידע מודיעיני, גם אם הוא עלול להיות בלתי קביל אחרת, כדי לבסס את קיומם של "אמצעים פסולים". בית המשפט מסייג זאת בכך שהוא קובע שיש להתייחס למידע כזה בזהירות אך ניתן להסתמך עליו אם הוא עולה בקנה אחד עם ראיות זמינות אחרות ונחשב אמין. המקרה מדגים כי מידע מודיעיני יכול להיות גורם מרכזי במילוי הנטל הראייתי לחריג זה. * **אין זכות אוטומטית לחקירה נגדית:** ההחלטה מבהירה כי לצד אין זכות אוטומטית לחקור עדים שמסרו הצהרות במסגרת חקירה של "אמצעים פסולים". זאת על מנת למנוע "משפטים זעירים" בסוגיות מקדמיות ולהימנע מסיבוך יתר של ההליך העיקרי. לבית המשפט יש שיקול דעת להתיר חקירות נגדיות כאלה, במיוחד אם הן נחשבות מועילות או נחוצות. * **התמקדות בסיבתיות חיצונית:** הניתוח מצביע על כך שההבחנה המשפטית העיקרית היא בין לחצים פנימיים (החלטות אישיות, חרדות) לבין לחצים חיצוניים המונעים עדות. קביעת בית המשפט כי עזיבתם של העדים את ישראל והיעדרותם הממושכת נעשו על ידי גורם חיצוני, ולא על ידי בחירה אישית, היא מרכזית להודאה בעדויותיהם הקודמות. * **תקן הסתברות:** בית המשפט חוזר ומדגיש כי סטנדרט ההוכחה לקביעת "אמצעים פסולים" הוא "רמה גבוהה של הסתברות", ולא הוכחה מעבר לספק סביר. סף נמוך זה מאפשר גמישות רבה יותר בקבלת ראיות, במיוחד כאשר מדובר בפעילויות חשאיות. **יישום וממצאים עובדתיים:** בית המשפט יישם עקרונות אלה על המקרה, ומצא כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה בדבר "אמצעים פסולים". הממצאים העובדתיים העיקריים התומכים במסקנה זו היו: * העדים (אגשם ויהוד) היו קשורים לנאשמים. * שני העדים עזבו את ישראל זמן קצר לפני עדותם המתוכננת. * היעדרותם מישראל הייתה ממושכת (למעלה מארבעה חודשים) ללא הסבר ברור או מועד חזרה. * נסיבות חייהם של העדים הצביעו על כך שהם לא יכלו לממן שהות ממושכת כזו בחו"ל. * הראיות הצביעו על כך שגורם חיצוני לא ידוע מימן את שהייתם. * מידע מודיעיני אישש את התוכנית לשלוח את העדים לחו"ל כדי למנוע את עדותם. בית המשפט מצא כי נסיבות אלה מצביעות ביחד על מאמץ מתוזמר של גורם חיצוני להניא את העדים מלהעיד, ובכך לעמוד בקריטריונים של סעיף 10א(ב) ולאפשר את קבלתם של הצהרותיהם הקודמות כראיה.