ע"פ 11560/05

תקציר

בחודש יולי 2004 תקפו המערערים א.ד. וד.ש., קטינים בני 15 ו-14 בהתאמה, מטפלת נשואה, ניסו לאנוס אותה ושדדו אותה. הקורבנות התנגדו וסבלו מחבלות פיזיות ונפשיות. המערערים הודו באישומים הכוללים תקיפה בנסיבות מחמירות, אונס בנסיבות מחמירות ודרישת רכוש באיומים ובכוח. בית המשפט המחוזי הרשיע אותם וגזר עליהם 4 שנות מאסר, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים ופיצוי של 10,000 שקל כל אחד לקורבן. המערערים ערערו על חומרת העונש, תוך ציון גילם הצעיר, נסיבותיהם הקשות ופוטנציאל השיקום. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט לוי, אישרה את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חומרת העבירה והשפעתה הנפשית על הקורבן. השופט רובינשטיין הסכים אך הציע חלופות למאסר, לרבות מעונות נעולים ומאסר על תנאי מחמיר, בשל גילם הצעיר של המערערים ופוטנציאל השיקום. השופטים הכירו בעלייה בעבריינות הנוער ובצורך בהרתעה, אך פסיקותיהם נתנו עדיפות לחומרת העבירה. גילם הצעיר של המערערים וסיכויי השיקום שלהם נשקלו, אך חומרתה החריגה של העבירה גברה על גורמים אלה. חוות דעתו של השופט רובינשטיין ביקשה לאזן בין הרחקה מהחברה לבין פוטנציאל השיקום. הערעור נדחה בהחלטת רוב.