ת"א 5031-03-14

תקציר

בית המשפט דחה הן את טענות התובע והן את טענות הנתבע בעקבות סכסוך בין שני אנשים הטוענים כי התקשרו בשותפות. התובע טען כי נתן לנתבע הלוואה וביקש את השבת הכספים בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש, ואילו הנתבע טען כי התובע הפר הסכם שכירות והיה חייב לו דמי שכירות. בית המשפט מצא כי הסכם המכר בין הצדדים היה לכאורה בלבד וכי שני הצדדים התכוונו ליצור שותפות. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי הכספים שהועברו לנתבעת היו הלוואה ותחת זאת קבעה כי מדובר בהשקעה בשותפות. לפיכך, נדחו תביעותיה הכספיות של התובעת. אשר לטענת הנתבעת, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי הסכם השכירות היה חלק מהסכם השותפות הכולל וכי עזיבת התובעת את העסק בינואר 2014 סימנה את סיום השותפות. מאחר שהנתבעת המשיכה להחזיק בנכס המושכר ויכלה להקטין את הנזק על ידי השכרתו, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעת לדמי שכירות מעבר לינואר 2014. ככלל, בית המשפט מצא את עדויות הצדדים בלתי אמינות והגיע למסקנה כי יש לדחות את שתי הטענות בשל אופייה המפותל של העסקה והיעדר ראיות חיצוניות.