ע"פ 5597/19

תקציר

פסק הדין מתאר את החלטת ערכאת הערעור בתיק שעניינו טענות לעבירות מין ותקיפה פיזית של קטינים. המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטענה לאי דיוקים וסתירות בראיות. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה את היקפה המצומצם של ההתערבות בממצאים עובדתיים, והעריכה את התרשמותם הישירה מעדויות בית משפט קמא. במרכז התיק עמדה עדותו של ילד א', שעדותו נמסרה באמצעות חוקר ילדים בשל הוראות החוק המגנות על קטינים מלהעיד ישירות בבית המשפט. שיקול הדעת הרחב של החוקר, שנקבע כי הוא נחוץ לטובתו של הילד, נשמר למרות החשש למשוא פנים. יתר על כן, הודעתה של ב' במשטרה היוותה ראיה מאמתת, למרות שחזרה בה בבית המשפט. בית המשפט מצא קווי דמיון משמעותיים בהתנהגותו הנטענת של המערער כלפי שתי המתלוננות, תוך מתן חיזוקים הדדיים הדרושים להרשעה. בנוסף, בית המשפט בחן את התנהלות חקירת המשטרה והכיר בהערות בלתי ראויות של קצינים, אך בסופו של דבר קבע כי אין בהן די כדי להצדיק את ביטול ההרשעה. טענות המערער נדחו, מה שהוביל לאישור הרשעתו של בית המשפט המחוזי ולעונשו של המערער, אם כי חומרת העבירות עוררה דיון על החמרת העונש, ובסופו של דבר הוחלט על שבע שנות מאסר, תוך שמירה על חומרת העבירות וההשפעה על הקורבנות.