רע"א 6109/07

תקציר

פסק הדין נובע מסכסוך רכושי בין שני בעלי קרקעות שכנים – המבקשים והמשיב מס' 1, שבבעלותם חלקות קרקע סמוכות ועליהן בתים. המבקשים ביקשו לבצע עבודות שיפוץ ובנייה בנכסיהם אך נתבעו על ידי המשיבה מס' 1, שטענה כי העבודה מהווה הפרה של הסכם שיתוף ביניהם. ההסכם, שנרשם בלשכת רישום המקרקעין, עסק בבעלות המשותפת בחלקה והעניק למשיבה מס' 1 זכויות בניה נוספות. המשיבה מס' 1 דרשה מהמבקשים להרוס את התוספות ולשלם פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השיתוף. בית משפט השלום קבע כי תוספת זכויות הבנייה כוללת "הקלות בניה" ודחה את תביעותיה של המשיבה מס' 1 להריסה ולפיצויים. כן הורתה המשיבה מס' 1 לרשום את שני הבתים כבתים משותפים ולשלם למבקשים פיצויים בגין הפרת הסכם השיתוף. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי קבע כי אי רישום הבתים מהווה הפרה יסודית של הסכם השיתוף על ידי המשיבה מס' 1, והורה לה לשלם פיצויים למבקשים. באשר לתוספות הבנייה, פירש בית המשפט את ההסכם ככולל הקלות בניה במסגרת זכויות הבנייה שהוענקו למשיבה מס' 1. משכך, קבע בית המשפט כי בניית המבקשים מהווה הפרה יסודית והורה להם לשלם למשיבים פיצויים מוסכמים בסך 15,000 דולר. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי, בטענה כי מדובר בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לטיבן של הקלות הבנייה וכי שגה בית המשפט בקביעת העובדות. הבקשה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי טענות המבקשים לא עוררו שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים של הצדדים. פסק הדין בעניין הקלות הבנייה התפרש כחל רק על המקרה הספציפי ולא כתקדים משפטי. יתר על כן, בית המשפט לא ראה כל התערבות בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום המצדיקים מתן רשות ערעור, במיוחד בגלגולו השלישי של התיק. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי עמד בעינו.