ע"א 87/85

תקציר

המערערת, שנישאה בשנת 1942 ועלתה לישראל מתימן בשנת 1950, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את עתירתה להצהיר כי היא בעלת מחצית מזכויות החכירה בבית משפחתה. המערערת עזבה את הבית בשנת 1969 עקב שכרותו של בעלה וביקשה לבטל את העברת מחצית הזכויות בבית, שנרשמה על שם חמותה לאחר הגשת התביעה. כספי הירושה של הבעל תרמו לרכישת הבית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על ההנחה כי חלוקת הנכסים בין בני זוג אינה חלה במקרה זה בשל אורח חייהם ומנהגיהם של בני הזוג. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקובעו כי חזקת השיתוף בנכסים חלה על בני הזוג, וכי אין להתחשב במנהגי קהילה מסוימת. יתר על כן, ניתן להפריך את חזקת שיתוף הנכסים עם ראיות מספיקות המצביעות על כוונה שלא לחלוק ברכוש. במקרה דנן, המשיבים לא הביאו ראיות כאלה. עוד קבע בית המשפט כי חלוקת הנכסים חייבת להיות מלווה בחבות מקבילה לחובות, וכי החמות לא הצליחה להוכיח את זכויות הבעלות שלה בנכס. לפיכך, הנכס כולו היה בבעלות משותפת של בני הזוג, ומחציתו הייתה שייכת למערערת. המשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות בסך 5,000 ₪.