פש"ר 27496-03-12

תקציר

בית המשפט החליט כי ההתנגדות להפטר מהודעת פשיטת הרגל נדחית. טענת החייב כי לבית המשפט הישראלי אין סמכות שיפוט בינלאומית לגביו, לאחר שעלה מישראל לקנדה בשנת 2003, אינה מבוססת. לבית המשפט יש סמכות שיפוט בינלאומית על החייב בשל היתר המצאה לא פתור שהתקבל בחו"ל. יתר על כן, בית המשפט רואה בחייב "חייב" כהגדרתו בפקודה, למרות מגוריו הנוכחיים מחוץ לישראל, בהתחשב בכך שניהל עסקים בארץ בעת הצטברות החובות. חובות אלה, הנובעים מהלוואות שנלקחו למטרות עסקיות, נחשבים לחובות עסקיים ונשארים ללא תשלום. לגבי החוב נשוא הודעת פשיטת הרגל, קבע בית המשפט כי הוא גם מחולט וגם בסכום קצוב. החוב, שנבע מפסק בוררות לטובת טאוב, לא בוטל בהסכם מ-2008 לביצוע התחשבנות בין הצדדים. ניסיונו של החייב לערער על תוקפו של פסק הבורר, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, אינו קביל בהליכים אלה ועליו ללכת בדרך של תקיפה ישירה. בית המשפט דחה גם את טענת החייב כי פסק הבוררות היה פיקטיבי, וציין את היעדר הראיות ואת דוקטרינת ההשתק השיפוטי, המונעת מהחייב להציג טענות סותרות. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת החייב בנוגע למסמך המתיימר להראות הסכם בינו לבין טאוב. המסמך, שלא הוגש כראיה, נדחה כבלתי אמין. לבסוף, ציין בית המשפט כי די בהודאתו של החייב עצמו בחוב בשווי 700,000 דולר נכון לשנת 2003, שטרם שולם, כדי לקיים את הודעת פשיטת הרגל. החייב חויב לשלם לטאוב 7,500 שקל הוצאות בקשה.