עת"מ 12316-03-21

תקציר

התיק נסוב סביב סירובו של פקיד הרישום לרשום זוג נשוי, שהשתתף בטקס נישואין חזותי מרחוק בעודו נוכח פיזית בישראל. על סירובה של הפקידה הוגש ערעור בבית המשפט, בטענה כי מדובר בחוסר צדק ואפליה, שכן זוגות אחרים שנישאו באמצעות ייעוץ חזותי רשמו את נישואיהם. בית המשפט בחן שלוש סיבות עיקריות מדוע על פקיד הרישום לרשום את הנישואין על סמך תעודה ציבורית מאומתת מבלי להתעמק בתוקפם של הנישואין עצמם. ראשית, על פי פסקי דין קודמים, הצגת תעודה ציבורית תקפה מהווה ראיה מספקת כדי לחייב רישום שינויים במעמד האישי, ותפקידו של הפקיד הוא מינהלי ולא שיפוטי. שנית, קביעת מיקומו של טקס נישואין שנערך באופן חזותי היא עניין מורכב הדורש שיקול דעת שיפוטי, ולכן אינה בסמכותו של פקיד הרישום. ושלישית, עקרון השוויון קובע כי על העותרים, הנמצאים במצב דומה לזוגות אחרים שנישואיהם נרשמו, לרשום גם את נישואיהם. פסק הדין מדגיש כי רישום הנישואין אינו קובע את תוקפם על פי הדין האישי המהותי ואינו משפיע על סמכות המדינה בעיצוב דיני הנישואין. בית המשפט פסק לטובת העותרים והורה למשיבים לרשום את נישואיהם ולפצות אותם בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.