בג"צ 128/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד החלטת המשיב, קצין חקירות במשטרת ישראל, לשלול מארבעה עצורים את הזכות להיפגש עם עורך דין שהיה מעורב לייצגם. הקצין הפעיל את תקנה 4 לתקנות סדר הדין הפלילי (מפגש עצור עם עורך דין) המאפשרת דחיית פגישת עצור-עורך דין לתקופה של עד שבעה ימים אם הדבר נחוץ לביטחון המדינה או לאינטרס החקירה. בג"ץ קבע כי מעצר אינו גורם באופן אוטומטי לאובדן הזכות לייעוץ משפטי, אלא אם כן הדבר נקבע בסעיפים 29(ד), 29(ה) או 29(ו) לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 29(ו) יוצר חריג לכלל, החל על עצורים החשודים בעבירות מסוימות, כאשר ניתן לדחות פגישות עם עורכי דין מעבר לפרק הזמן הרגיל, אך לא יותר מ-15 ימים. על הרשות המקבלת החלטה כאמור לנמק אותה על יסוד הנימוקים המפורטים בתקנה 4, והתקופות המפורטות הן מקסימום, אותן יש להצדיק לפי הצורך. בג"ץ הוא הפורום המתאים לערער על החלטות כאלה. במקרה זה, לאחר ששמע את נימוקי הקצין החוקר – אשר ניתן היה לקיימן רק בהסכמת בא כוח העותרים – מצא בית המשפט כי דחיית הפגישה עם עורך הדין מוצדקת ועל כן דחה את העתירה. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית במקרים כאלה והציע למחוקק לקבוע מנגנון מתאים שיבטיח זאת, לרבות אפשרות ערעור.