תא"ק 27092-02-18

תקציר

פסק הדין מוצא לטובת בנק מזרחי-טפחות בתביעתו נגד בני זוג לשעבר, הנתבעים מס' 1 ו-2, בגין חוב הנובע מחשבון הבנק המשותף שלהם. החוב, בסך 136,000 ₪ בתוספת ריבית ועמלות, נובע מיתרת חוב בחשבון שהנתבעים לא הצליחו לפרוע. בית המשפט דחה את בקשתה של הנתבעת מס' 1, שהייתה חדלת פירעון, וקבע כי שני הנתבעים חייבים בתשלום החוב. ההגנה שהעלתה הנאשמת מס' 2, שקיבלה רשות להתגונן, נשענה על מספר טענות. לטענתה, הבנק פעל שלא כדין בכך שהשתמש בפיקדון בחשבון המשותף לכיסוי גירעון בחשבון העסקי של חברה בבעלות הנתבעת מס' 1. עוד טענה כי הבנק התרשל בכך שלא יידע אותה כי בחשבון המשותף אין בטוחה בעקבות פעולה זו, וכי יתרת החוב אינה מוצדקת שכן היא אינה חורגת ממסגרת האשראי המוסכמת. בנוסף, היא טענה כי הבנק העביר כספים שלא כדין מחשבון אחר שלה, ומנע ממנה להשתמש בכספים לכיסוי החוב של החשבון המשותף. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות וקבע כי נסיבותיו של הנתבע אינן מצדיקות הגנה מפני התביעה. מהראיות עולה כי הנתבעים היו מודעים למסגרת האשראי בחשבון המשותף וחרגו ממנה באופן משמעותי. עוד קבע בית המשפט כי לבנק הייתה זכות להשתמש בפיקדון בחשבון המשותף לכיסוי חוב החברה, שכן הוא שועבד כבטוחה בהסכמת הנתבעים. לא הייתה חובה על הבנק ליידע את הנתבעים על מימוש הפיקדון או על היעדר בטוחה בחשבון המשותף בעקבות פעולה זו. יתר על כן, הנתבע לא הוכיח כל נזק שנגרם עקב רשלנותו הנטענת של הבנק בעניין זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הבנק לא הפר כל חובה ליידע את הנתבעת על הלוואות שנלקחו בחשבון המשותף, וכי הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שכספים מחשבונה הנפרד שימשו כדי למנוע ממנה לכסות את החוב בחשבון המשותף. ככלל, קבע בית המשפט כי הנתבעים הם האחראים הבלעדיים לחוב והורה לנתבעת מס' 2 לפרוע לבנק בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כל סכום שייגבה מהנתבעת מס' 1 יקוזז מהסכום שחבה הנתבעת מס' 2.