ת"פ 2001/03

תקציר

גזר הדין זיכה את הנאשמים שלושה וארבעה מכל האישומים. נאשמים 1 ו-2 מורשעים בעבירות על חוק המים, חוק רישוי עסקים ותקנות רישוי עסקים בגין אי מניעת זיהום מים, ואי השלכת חומרי פסולת מסוכנים, בהתאמה. כתב האישום הוגש בגין עבירות זיהום סביבתי הקשורות למפעל לציפוי מתכת שהופעל על ידי חברת אחים א.ל. לוי בע"מ בין השנים 1982-1992. הזיהום, שנגרם מחומרים מסוכנים המשמשים לפעילות המפעל, חלחל לקרקע וזיהם את מי התהום. מנהלי החברה, אהרן לוי ומשה לוי (נאשמים 2 ו-3), הואשמו כמנהלי החברה, ואילו משגב ריפוד צמר גפן וטויה בע"מ (נאשמת 4), היו הבעלים של הקרקע עליה פעל המפעל. על פי חוק המים, כל מנהל בחברה שנמצא אשם בזיהום מים חייב להיות מורשע גם אם לא הצליח להוכיח שהעבירה בוצעה ללא ידיעתו, וכי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע או לעצור אותה. הדירקטורים לא עמדו די הצורך בנטל ההוכחה המוטל עליהם, ולכן הורשעו. נאשמת 4, בעלת הקרקע, זוכתה מאחר שהתביעה לא הוכיחה די הצורך כי היה לה קשר או תפקיד פיקוח כלשהו בפעילות המפעל. יתר על כן, לא היו ראיות המצביעות על כך שהיא גרמה לזיהום כלשהו בעצמה, או לא נקטה באמצעים למניעתו. בית המשפט מצא כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי נאשמים 1 ו-2 לא נקטו באמצעים הנדרשים – לרבות ביצוע סקר זיהום קרקע ושיקום – למניעת זיהום מים, למרות שהיו מודעים לזיהום. לפיכך הם הורשעו באישומים המיוחסים להם לפי חוק המים. עוד קבע בית המשפט כי התביעה לא הצליחה להוכיח את האישומים המיוחסים לנאשמים 1 ו-2 לפי חוק שמירת הניקיון, שכן הקרקע עצמה לא נחשבה לחלק מרשות הרבים. לבסוף, הרשיע בית המשפט את הנאשמים 1 ו-2 באי השלכת פסולת חומרים מסוכנים, כנדרש בתקנות רישוי עסקים. לנאשמים 3 ו-4 יש 45 יום לערער על גזר הדין.