ת"א 55206-12-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, בה התובע, רוכב קורקינט, סבל משבר בשוקה ואושפז למשך ארבעה ימים. הנתבעת היא מבטחת רכבו של התובע. הצדדים מסכימים בשאלת החבות, ופסק הדין מתמקד אפוא בשאלת הנזק והפיצוי. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, בסיס שכרו של התובע לחישוב הפסדי שכר, וגובה הפיצוי על פי החוק. בית המשפט מינה את פרופ' מיכאל היים כמומחה אורתופדי להערכת נכותו הרפואית של התובע. פרופ' היים מעריך את נכויותיו הזמניות והקבועות של התובע ומייחס לתובע נכות רפואית בשיעור של 16%. עם זאת, בעקבות עדות המומחה, בית המשפט מוצא כי חוות דעתו של המומחה לגבי יכולתו של התובע לרוץ לאחר התאונה מבוססת על אי הבנות והגזמות. בית המשפט מסיק כי הנכות הרפואית של התובע צריכה להיות 8.35%-3.5% בגין בעיות אורתופדיות ו-5% בגין צלקות. הנכות התפקודית נבחנת על פי נסיבותיו הפרטניות של התובע. בהתחשב בחוסנו של התובע וביכולתו להתגבר על מגבלות פיזיות, בית המשפט קובע כי נכותו התפקודית הקשורה לעבודתו העיקרית במשרד היא בשיעור של 2%. בינתיים, נכותו התפקודית בגין עבודתו המשנית כמאמן ספורט עומדת על 3.5%. בית המשפט קובע גם את פיצוי התובע בגין ראשי נזק שונים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עזרה מאחרים, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. הפסד השכר בעבר מפוצה ב-18,000 ש"ח, ואילו הפסד השכר העתידי נקבע על 50,000 ש"ח. עזרה מהזולת בעבר מפוצה ב-7,000 שקל, והוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד מתוגמלות ב-3,000 שקל. סך הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על 17,271 ₪ לפי הנוסחה בחוק. עם זאת, מכיוון שפוליסת הביטוח כוללת סעיף השתתפות עצמית, הפיצוי בגין כאב וסבל מופחת ל-0 ש"ח שכן הוא נמוך מ-25,000 ₪. בית המשפט גם מפחית את הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסכום השווה לערך השתכרותו של התובע בשבעה ימים בסמוך למועד התאונה. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי כולל בסך 73,550 ₪, בצירוף החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מסכום זה והחזר הוצאות התובעת בעניין.