ע"א 47568-02-11

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת חוב משמעותי, לרבות לנתבעת, פנתה לנתבעת בבקשה להפעיל במשותף מגרש עסקי לרכב. התובע טען כי הנתבע הסכים לסייע לו לפרוע את חובותיו באמצעות הפעלת העסק יחד, וכי לאחר מכן יחלקו השניים ברווחים. התובע טען כי הנתבע הסכים להחזיק עבורו מחצית ממניות החברה בנאמנות. עם זאת, בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה את תביעת התובעת, לא מצא ראיות ליחסי שותפות או נאמנות, וקבע כי לא ויתר על חובו של התובע לנתבעת. התובע ערער וטען כי הערכאה הנמוכה יותר טעתה והתייחסה לתביעה כאל תביעה כספית ולא בחנה אותה כתביעה לחשבונאות. עוד טען התובע כי בית המשפט התעלם מחלקים מגרסת הנתבע וממסמכי מפתח. הנתבעים טענו כי יש לדחות את הערעור מאחר שבית המשפט דחה עובדתית את טענות התובעת, והשאלה היחידה הייתה האם קיים הסכם לפיו התובע יחזיק ב-50% ממניות החברה, דבר שבית המשפט הכריע בשלילה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח את זכאותו למחצית ממניות החברה או ליחסי שותפות, שהיו תנאים מוקדמים הכרחיים לתביעתו להתחשבנות. זאת ועוד, הסתרת מידע מרכזי על ידי התובע וניסיונו להונות את נושיו פגעו באמינותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות התובע חסרות שחר וכי יש לשמור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר. התובע חויב לשלם לנתבעים 40,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והערבות הבנקאית שהופקדה על ידי התובע הייתה אמורה להיות ממומשת לטובת הנתבעים.