ת"א 72120-12-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים במחלוקת בנוגע לאיחור במסירת דירה והגיע למסקנות הבאות. ראשית, השופט הדגיש בתוקף כי יש לפרש באופן מצמצם הוראות חוזיות הפוטרות לכאורה מוכר דירה מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה. טענות הנתבעת בדבר פטור מאחריות, לרבות טענות הנוגעות להגשת בקשה מתוקנת להיתר בניה, ליקויי בנייה שאירעו לפני רכישת הזכויות באתר ועיכובים שנגרמו על ידי חברת החשמל, נדחו כולן בשל היעדר ראיות ופרשנויות חוזיות שלא שיקפו את האינטרסים של הרוכשים. בית המשפט דחה גם את הטענות להפסקת ספירת ימי האיחור בשל מגפת הקורונה ואיחור בתשלומים של התובעים, שכן הנתבעת לא סיפקה נימוקים משכנעים. בנוסף, קבעה השופטת כי על הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין האיחור של 14 חודשים במסירת הדירה, וקבעה את הסכום על 78,000 ₪. סכום זה נקבע על בסיס הפיצוי עליו הסכימו הצדדים. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 3,138 ₪ בגין האיחור במסירת החניה, מבלי לקבל את נימוקי הנתבעת לעיכוב. כמו כן, תביעת התובעים בגין עוגמת נפש נפסקה בסך 2,500 ₪, סכום נמוך משמעותית מבקשתם הראשונית. החלטה זו התקבלה בשל הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק, וכן בהיעדר הסדרי דיור חלופיים. כמו כן חויבה הנתבעת להשיב לתובעים תשלומי ריבית וזיכויים בסך 24,848 ₪, כפי שנקבע בהסכם המכר וטיוטת הסכם שנשלחה לתובעים. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת התובעים להוצאות דיור מעבר, בהתאם לפסיקתו הקודמת של הבורר בנושא. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, הוצאות חוות דעת מומחה ומחצית מהוצאות המשפט, בסך 17,500 ₪. הסכום הכולל ששילם הנתבע, כולל סכומים צמודים וריבית, נקבע על 108,486 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 15.11.2022.