ת"א 50527-10-20

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (התובע) תבע את הנתבעים בגין שימוש בלתי חוקי באדמתו ללא רשות ותוך הפרת הסכם המשבצת המשולשת. התובעת דרשה מהנתבעים להפסיק את כל הפעילות הבלתי חוקית בנכס, לרבות שימוש לא חקלאי בקרקע ובמבנים, ולשלם את האגרות הראויות. הנתבעים טענו כי מרבית התביעות התיישנו, אך בית המשפט חלק על כך וקבע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי מספר מבנים אינם זקוקים להיתרי בנייה משום שנבנו על ידי הסוכנות היהודית בשנת 1955. הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שמבנים אלה נבנו כדין, והתובע הוכיח כי חלקם חרגו מגבולות חלקת הנתבעים. ראיות התובעת, לרבות דוחות פיקוח, תמכו בטענותיה לשימוש בלתי מורשה והסגת גבול. הנאשמים נצטוו לחדול מכל פעילות בלתי חוקית ולפנות ולהרוס מבנים ספציפיים. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום דמי שימוש בגין שימושים בלתי חוקיים, שחושבו בשיעור של 6% מערך הקרקע, כולל מע"מ, הפרשי הצמדה, ריבית ורווח יזמי, החל מיום 1.11.2013 ועד למועד הפינוי. עם זאת, בשל אופי השימוש בבית הכנסת, הרווח היזמי עבור מבנה זה הופחת ב -50%. עוד קבע בית המשפט כי טענת האכיפה הבררנית של הנתבעים מופרכת וחסרת ראיות. לבסוף, חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט בסך 18,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד הכנת התחשיב בא כוח התובע על בסיס פסק הדין.