ב"ל 15515-12-22

תקציר

בית המשפט קבע כי ערעורו של המערער, שביקש לערער על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין תביעת הנכות שלו, יתקבל. הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של פרופ' עמיטל, שקבע קשר סיבתי בין התאונה של המערער לבין תסמונת הפיברומיאלגיה שבאה בעקבותיו. לוועדה אמנם יש סמכות לסטות מחוות הדעת של יועצה, אך עליה לספק הסבר מפורט, דבר שלא נעשה די הצורך במקרה זה. לפיכך, יש להחזיר את עניין הפיברומיאלגיה של המערער לוועדה לדיון נוסף ולהסבר מקיף יותר. באופן ספציפי, על הוועדה להתייחס במפורש לחוות דעתו של פרופ' עמיטל ולראיות התומכות, לרבות האסכולה המקובלת בדבר הקשר הסיבתי בין טראומה לתסמונת, ולשקול את הטיפול המתועד של המערער בה. גם באשר לטענת הנכות הנפשית, גם קביעת הוועדה פגומה. הוועדה אימצה את חוות דעתו של ד"ר דרנל, שלא הבהיר את ליקויו הנפשי של המערער ואת מידת נכותו הנובעת מהפרעת הסתגלות. על הוועדה לשקול מחדש את החלטתה ולהבהיר את המצב הרפואי והנכות הנובעת מכך, ולוודא שניתן יהיה לאתר את נימוקיה. זאת ועוד, טענת המערער בדבר אי הפעלתה של תקנה 15, אשר הייתה מחייבת את הוועדה להיוועץ בוועדת הרשות בשל אחוזי הנכות של המערער, נדחתה שכן השיעור הנוכחי של 5% פוטר את הוועדה מחובה זו. התיק מוחזר לוועדה המקורית לבחינה מחודשת של קביעתה הן בתביעות הפיברומיאלגיה והן בתביעות הנכות הנפשית. המשיב חויב בהוצאות המערערת, בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פסק הדין יישלח לשני הצדדים, ויש להם 30 יום לבקש ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה.