ת"ק 1147-12-16

תקציר

חמש תביעות ספאם אוחדו בפסק דין זה. כל אחד מהתובעים טען כי קיבל פרסומת באמצעות מסרון לטלפונים הניידים שלו, שמקורה בנתבעת. כל התובעים השתמשו בספאם של טכנולוגיות בע"מ כדי לאתר את מקור המודעות, שכן ההודעה עצמה לא הזכירה את המפרסם. התובעים ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעת לשלם את הפיצוי המקסימלי בסך 1,000 ₪ הקבוע בחוק התקשורת. ההודעות נשלחו ממספרי טלפון שונים והכילו תכנים שונים. הנתבעת טענה כי יש לדחות את הטענות בשל מעורבותה הפסולה של חברת הספאם ומשום שהתובעים לא בדקו האם הנתבעת אחראית למשלוח ההודעות. הנתבעת טענה כי פעלה בהתאם לחוק והיו לה הסכמים שאושרו על ידי בית הדין לחוזים אחידים. הם עבדו עם מפרסמים רבים, מה שהקשה על התחקות אחר מקור המסרים. בית המשפט הכיר באופיין המפוקפק של חברות הספאם, אך לא דחה את הטענות, בהתחשב בתפקידן בחשיפת מפרסמים אנונימיים. השופטת הלכה בעקבות פסיקה קודמת שהטילה את נטל ההוכחה על התובע להראות כי קיבל את ההודעה ולהוכיח את הקשר בין ההודעה לבין הנתבע. משעמדה התובעת בנטל זה, היה על הנתבעת להוכיח כי לא שלחה את ההודעה ביודעין. השופט העדיף גישה זו על פני אחרות שחייבו את התובע לספק הוכחות נרחבות יותר או דחו את הטענות על הסף. השופטת מצאה את עדויות התובעים בנוגע לקבלת ההודעות והשימוש בשירותי ספאם כאמינות. הם גם האמינו לעדותם של עדי הספאם ולראיות הכתובות שהוצגו. טענת הנתבעים כי לא שלחו את ההודעות הופרכה על ידי הסכמתם לשלם לשני תובעים ואי המצאת הסכמים חתומים כנטען. השופט הורה לנתבע לשלם לכל תובע 400 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 100 ₪, ובסך הכל 500 ₪ לכל תובע. התשלום היה אמור להתבצע תוך 30 יום, אחרת היו כרוכים בהפרשי הצמדה וריבית. עוד ציינה השופטת כי ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.