ע"א 10742/03

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות הוראות הפטור ממס בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) למכירת "דירת מגורים מזכה". המערערת מכרה בית בן קומה אחת היושב על מגרש גדול וקיבלה פטור ממס שבח על דירת המגורים, אך חויבה בתשלום המס על שווי הזכויות לבנייה נוספת. המערערת טענה כי הפטור ממס מכירה בסעיף 72ה לחוק צריך לחול ללא תנאי על הנכס כולו, לרבות הזכויות בתוספת בנייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפטור מוגבל רק לנכסים המהווים "דירת מגורים מזכה". השופטים הדגישו את כוונת המחוקק העומדת מאחורי הפטור, שהיא מתן סעד לבעלי דירות מגורים המשתמשים בבתיהם לשימוש שוטף ולא להשקעה. הם פירשו את הסעיפים הרלוונטיים בחוק ובתקנות הנלוות כך שהפטור חל אך ורק על דירת המגורים ולא על זכויות או נכסים אחרים הנמכרים לצידה, כגון זכויות לתוספת בנייה. כמו כן, דעת הרוב אישרה את סמכותו של המשיב לפצל את התמורה ששולמה במכירה לשני מרכיבים - שווי הדירה ושווי זכויות הבנייה הנוספות - לצורך החלת הפטור ממס. השופט לוי הדגיש את הרציונל העומד מאחורי הפטור, וקבע כי זכויות לבנייה עתידית שאינן קשורות לשימוש הנוכחי בנכס למגורים אינן צריכות להיות זכאיות לפטור. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, וחיזק את היקפו המצומצם של הפטור ממס מכירה ל"דירות מגורים מזכות".