עפ"ג 39098-05-14

תקציר

המערער עתר לבית המשפט לבטל את הרשעתו מטעמים הכוללים את נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי. עם זאת, השופט דחה את טענות המערער בקובעו כי הכלל הוא כי יש להרשיע אדם שביצע פשע, וכי הימנעות מהרשעה היא חריג. במקרה זה קבע השופט כי אין יחס סביר בין הנזק שתגרום ההרשעה למערער לבין חומרת העבירה. השופט פירט כיצד שקל בית משפט קמא כראוי את נסיבותיו של המערער ולא מצא סיבה לחסוך ממנו הרשעה. בנוסף, המערער לא הצליח להוכיח כי ההרשעה תפגע באופן משמעותי בעסקיו, במיוחד לאור העובדה שהוא מנהל עסק עצמאי לבנייה למעלה מ-20 שנה. עוד ציין השופט כי המלצת שירות המבחן לחסוך מהמערער הרשעה אינה מחייבת, שכן על בית המשפט לשקול גם את ההשלכות הכוללות של ההליך הפלילי ואת האינטרס הציבורי. השופט הוסיף והתייחס לאפשרות לשלם כופר כדי להימנע מהליכים פליליים, שהמשיב הציע למערער, אך האחרון לא שילם את כספי הכופר. בית המשפט קבע כי אופייה של העבירה – עבירת מס – מצדיק את ההרשעה, במיוחד נוכח ההשפעה המזיקה של עבירות אלה על הקופה הציבורית ועל רווחת החברה. השופט הדגיש את האפקט המרתיע של הרשעת מי שביצע עבירות כלכליות וקבע כי על הציבור להבין כי עבירות כאלה אינן מתבצעות ללא השלכות. בהתחשב בכך שבית משפט קמא כבר גילה סלחנות כלפי המערער בגזר דינו, הגיע השופט למסקנה כי אין מקום להתערב בהרשעה או בקנס שהוטל והציע לדחות את הערעור. המשנה לנשיא רון שפירא והשופט אברהם אליקים הסכימו עם פסק הדין, מה שהוביל לדחיית הערעור פה אחד.