דב"ע מח/104 - 0

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי המשנה לנשיא קובי והשופטים אדלר ופורת, יחד עם נציג המעסיקים מר חכם, עסק בערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, אשר דחה את עתירת המערער בנוגע לתביעת הפגיעה שלו מתאונת עבודה ביום 9.6.83. המוסד לביטוח לאומי קבע כי הפגיעה בעינו, שנגרמה לכאורה על ידי גוף זר, אינה קשורה לעבודתו, כפי שעולה מהערכות רפואיות. המערער הגיש את תביעתו למעלה משלוש שנים לאחר מכן, ביום 17.11.86, וביקש המשיב לדחות את תביעתו מחמת התיישנות, אותה אישר בית המשפט. במהלך הערעור טען המערער כי השיהוי נבע מתקווה לשיפור רפואי, שבסופו של דבר התבררה כחסרת תוחלת, מה שעורר את טענתו. עם זאת, בית המשפט חיזק כי הזכות לתבוע כרוכה בזכויות מהותיות ולא פרוצדורליות; לפיכך, מגבלות הזמן נקבעות בחקיקה ואינן ניתנות להארכה על ידי בית המשפט, כמפורט בתקנות, תוך ציון מפורש כי יש להגיש תביעות בתוך שישה חודשים מיום ההודעה מהמוסד. בית המשפט הדגיש כי לא למחוקק ולא לרשות המבצעת היו הוראות להארכת מועדים אלה, עמדה הנתמכת גם בתקדים בד"ב לו/0-11. המערערת לא הציגה טעמים תקפים לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, כדי לעצור את תקופת ההתיישנות. בהיעדר עילה מספקת לביטול החלטת הערכאה הנמוכה יותר ובהכרה בגבולות החקיקתיים הנוגעים לתקופת ההתיישנות, נדחה הערעור, ללא צו להוצאות, דבר המשקף הקפדה על יישום קפדני של מועדים משפטיים בתביעות מסוג זה. פסק הדין ניתן ביום 27.11.88.