ת"א 608/02

תקציר

פסק דין זה דן בתשלומים שחייבת "מקורות" לאיחוד, הנוגעים לשפכים שמספקת האחרונה לראשונה. האיחוד, איגוד ערים, מטהר שפכים ומוכר אותם לגופים שונים כולל מקורות. הסכסוך החל בשנת 2001, כאשר "מקורות" הפסיקה לשלם לאיגוד עבור השפכים שהיא שואבת ממכון הטיהור שלה. האיגוד טוען כי הוא רשאי למכור את שפכיו במחיר שימצא לנכון וכי סירובה של מקורות לשלם מהווה הפרת הסכם וחוסר תום לב. מקורות, לעומת זאת, טוענת כי היא אינה מחויבת לשלם עבור השפכים, שכן האיחוד כבר מחויב על פי חוק לטהר אותם. בנוסף, טוענת "מקורות" כי היא אף חוסכת כסף לאיגוד בכך שהיא סופגת את שפכיה ומונעת זיהום סביבתי, וכי הסכום הראוי שעליה לשלם הוא אפס ואף פחות מאפס. בית המשפט דוחה את טענתה המקדמית של מקורות בדבר היעדר סמכות מהותית, וקובע כי החוקים הרלוונטיים אינם מקנים למנהל רשות המים סמכות להכריע בסכסוכים מסוג זה. בית המשפט דוחה גם את טענת "מקורות" להיעדר עילה, וקובע כי בית המשפט יכול לקבוע מחיר נמוך מזה שטוענת ההתאחדות. נמצא כי אין הסכמה מחייבת בין הצדדים לגבי מחיר השפכים, ועל כן על בית המשפט לקבוע סכום סביר שישולם בנסיבות העניין. באשר לאיכות השפכים, בית המשפט מוצא כי טיהור האיגוד עומד בדרישות הרגולטוריות. מכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי המחיר הראוי עבור השפכים המועברים מהאיחוד למקורות הוא אפס אגורות, בהתחשב בכך שהאיחוד מחויב סטטוטורית לטיהור השפכים, וכי כל פתרון אחר היה כרוך בעלויות גבוהות יותר. הן התביעות הנגדיות שהגישו מקורות והן האיחוד נדחות, שכן בית המשפט מוצא כי מקורות מרוויחה כלכלית מההסדר ואינה צריכה לצפות שהאיגוד יכסה בהוצאותיה. כל צד מצווה לשאת בהוצאותיו.