ת"צ 40229-07-17

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בבקשה לדחיית תביעה ייצוגית בעילה של היעדר סמכות עניינית. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע באופן עקבי כי בסמכותו לדון בתיקים כאלה ודחה בקשות לדחייה בנימוקים אלה. בית המשפט מכיר בכך שקיים שיקול דעת להתיר התקפות עקיפות על פעולות שלטוניות בתובענות ייצוגיות, ושיקול דעת זה מותיר מקום למקרים חריגים. השופט מזוז מדגיש כי הנטייה במקרים בהם מרכז הכובד של ההליך סובב סביב עניין שבסמכותם של בתי המשפט האזרחיים או הפליליים היא לאפשר תקיפה עקיפה. עם זאת, במקרים בהם מהות ההליך מטילה ספק בתוקפו ובחוקיותו של מעשה שלטוני, במיוחד כאשר מדובר לגופו של שיקול דעת שלטוני או בסוגיות רגישות בעלות השלכות רחבות, על בית המשפט להימנע בדרך כלל מבירור במסגרת תקיפה עקיפה. במקום זאת, יש לעודד התקפות ישירות. זאת ועוד, מוסיף השופט גרוסקופף כי כאשר לבית המשפט לעניינים מנהליים יש סמכות לדון בהתקפה ישירה על מעשה מינהלי, קיימת נטייה לדון בתובענה הייצוגית להשבת כספים באותו בית משפט, ללא צורך בעתירה מנהלית מקדמית. הדבר נכון במיוחד במקרים של פגיעה בתעריפים שנקבעו על ידי מועצות מקומיות, הנמצאים בתחום סמכותו המהותית של בית המשפט לעניינים מנהליים. בסופו של דבר, מסכימים השופטים כי לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה הסמכות לדון בתובענה הייצוגית וכי הפניה של הנתבע לפסק הדין בעניין אל-פארח אינה פוסלת זאת. בקשת הדחייה נדחית, והוצאות הנתבע מחושבות בפסק הדין.