ת"פ 3199/04

תקציר

הכרעת הדין מזכה את שלושת הנאשמים בגרימת חבלה חמורה במזיד, כפי שהואשמו בכתב האישום. בית המשפט מצא כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר, ועדויות המתלוננים היו מלאות סתירות בנושאים מהותיים והתנהגותם לאחר האירוע הייתה חשודה. לא ניתן היה לסמוך על גרסתם לאירועים, וגרסת הנאשמים כי הפגיעה במתלוננים הייתה מקרית או מתוך הגנה עצמית הייתה אמינה יותר. התביעה הסתמכה על עדויותיהם של כמאל ויעקוב שטענו כי הותקפו על ידי הנאשמים ללא התגרות בעת שרעו את עזיהם. כמאל טען כי הוחזק על ידי הנאשמים והוכה בראשו באמצעות מוט ברזל, וגם אביו תאופיק הותקף. עם זאת, הן כמאל והן יעקוב הודו בבית המשפט כי לא ראו את תאופיק נפגע. הנאשמים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי משפחת מטא היא זו שיזמה את הקטטה ותקפה אותם באבנים ובמקלות. לטענתם, תאופיק נפגע בשוגג על ידי יעקוב, שניסה להכות את אבירן במקל אך החטיא. הנאשמים גם הצביעו על סתירות וסתירות בעדויות המתלוננים, והדגישו כי הם אלה שסייעו לתאופיק הפצוע. בית המשפט מצא את גרסת הנאשמים אמינה יותר, מה גם שדבריהם נאמרו זמן קצר לאחר האירוע ובטרם הספיקו לתאם את גרסאותיהם. בנוסף, התנהגותם של המתלוננים – כמאל ויעקוב – לאחר האירוע הצביעה לכאורה על כך שהם ניסו להסתיר את שאירע. התנהגותו של כמאל במיוחד – סירובו להיכנס לרכבם של הנאשמים ואי פינוי אביו הפצוע – הייתה לא טבעית ורמזה שהוא רוצה להסתיר משהו. כמו כן, חקירת המשטרה הייתה לקויה, עם עיכובים בחקירתו של יעקוב ואי בדיקת הנאשמים לאיתור שאריות ברזל. מחדלים אלה, לצד הסתירות הרבות בעדויות המתלוננים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי התביעה לא עמדה ברף ההוכחה הנדרש בתיק פלילי. לפיכך, זיכה בית המשפט את הנאשמים מאשמת החבלה החמורה במכוון. נוכח היעדר ראיות מהימנות, דחה בית המשפט גם את בקשת התביעה להרשיע את הנאשמים בעבירות חלופיות כגון תקיפה או התגרות.