עמ"נ 64313-12-17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על תשלום פטור מהיטל השבחה בגין הרחבת דירות מגורים. בבעלות המערערים שתי דירות באותו בניין, הממוקמות על אותה חלקת קרקע, והם מבקשים להרחיב את אחת הדירות. החוק קובע כי ניתן לתת פטור להרחבת דירה המשמשת למגורים, בתנאי שהשטח הכולל לאחר ההרחבה לא יעלה על 140 מ"ר. עמדת המשיב, המבוססת על פסיקה קודמת, היא כי יש לאחד את שטחי שתי הדירות ולפיכך המערערים אינם זכאים לפטור שכן השטח המשולב עולה על 140 מ"ר. עם זאת, השופט פוסק לטובת המערערים. הם זכאים לפטור בגין הרחבת אחת הדירות, עד לשטח מקסימלי של 140 מ"ר, שכן ניתן להבחין בין המקרים הקודמים לבין המצב הקיים. השופט מדגיש כי המקרים הקודמים עסקו בדירות מוזגות על אותה קרקע, ואילו במקרה הנוכחי מדובר בדירות נפרדות, למרות שהן ממוקמות באותו בניין ובאותו חלקת קרקע. זאת ועוד, פרשנות הוראת הפטור בצמצום, בהתאם לפסקי דין קודמים, ראויה במקרה זה משום שהדירות המדוברות קטנות יחסית והפטור ייטיב עם המערערים. משכך, הערר מתקבל, החלטת ועדת הערר מתבטלת, והמשיב מונחה להוציא הודעת שומה מתוקנת, הפוטרת את המערערים מתשלום היטל השבחה בגין הרחבת דירה אחת, עד למגבלת השטח הנקובה. בנוסף, נדרש המשיב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪.